טפר הפשיזם החבוי בשוק החופשי
🔹 מישהו עשוי לבלות שנים בתמיכה לכאורה בחופש, כתיבת ספרים, מתווכח נגד סמכותנות ומאשים מתנגדים בחוסר רציונליות. ואולם, כשעוסקים בדיון, הם מתנהגים כאילו חופש המחשבה מכובד רק כל עוד אף אחד לא מתנגד להם.
🔹 הפעולות האחרונות של מוסא ג'ניג'אד נגד האסלאם הפוליטי, כמו גם ההתנהלות ההיסטורית של העם האיראני, האינטלקטואלים והמבקרים, הביאו את הסתירה הזו למרכז הדיון. היא משקפת צורה של קונצנזוס סמכותני שמסרב לאמץ רעיונות חדשים — כאילו לעולם אין לו מה ללמד אותנו.
🔹 למשך שנים, גניז'אד מיקם את עצמו כמגן על חירות הפרט, רציונליות וכלכלת שוק. עם זאת, אופן ההתנהלות שלו עם המבקרים חושף נוקשות סמכותנית שאינה תואמת את רוח הדיאלוג הפתוח.
🔹 נראה שהתוצאה של כל דיון נקבעת מראש: היריב חייב או לקבל את טיעוניו או להיות מתויג כבור בכלכלה, היסטוריה ופילוסופיה. האזכורים התכופים שלו לכתביו לעיתים מטשטשים את השיח הרציונלי, כאילו לימוד יצירותיו של גניג'אד הוא תנאי מוקדם להשגת האמת המוחלטה.
🔹 הנושא המרכזי אינו התנגדותו של כלכלן לחוק השריעה, למהפכה האסלאמית או למדיניות הכלכלית הממשלתית—מחלוקות כאלה הן זכויות טבעיות של כל פרט. הבעיה מתעוררת כאשר תיאוריה כלכלית הופכת לדוגמה קדושה ואידיאולוגית, ותומכיה לוקח על עצמו את תפקיד השופט האולטימטיבי בין ההיגיון לבורות, וסוגר את כל הדעות המנוגדות.
🔹 בשלב זה, עלינו לשאול: האם השוק החופשי באיראן עצמו הפך לאידיאולוגיה סמכותנית, כזו שמשתיקה מבקרים באמצעות עלבונות והערות משפילות?
tasnimnews.ir/3750249