על מוסא ג'נהניאד וסוג של סנסציוניות תקשורתית
▪️ליברליזם בשירות המלוכה
🔢 אחת התופעות והנזקים של המרחב המקוון בשנים האחרונות היא שכמה דמויות אקדמיות, במקום להשתמש באמינותן המלומדת ובמעמדן המקצועי כדי להעלות את השיח הציבורי, נקלעים למירוץ אחר תשומת לב ומה שנקרא "טרנדיות". בהדרגה הם יורדים ממעמד של פרופסורים ומומחים למעמד של משפיעים פוליטיים.
🔹 מוסא ג'נהניאד, כלכלן ותומך נאמן של הליברליזם, הוא אחד כזה. בשנים האחרונות הוא נודע יותר לא בשל מומחיותו בכלכלה או בתיאוריה כלכלית אלא בהצהרות שנויות במחלוקת על דמויות היסטוריות בתקשורת וברשתות החברתיות. 🔢 אמנם זכותו של כל חוקר ומומחה למתוח ביקורת על דמויות היסטוריות - אפילו בחומרה - הבעיה מתעוררת כאשר הגבול בין ביקורת מתועדת היטב לבין סנסציוניות גרידא, וכאשר תיוג ושיפוטים ייחודיים מאפילים על טיעון רציונלי.
🔹 מעבר להייפ התקשורתי שמטרתו להשיג נראות, הנרטיבים שלו מתיישבים בדיוק עם פרויקט שגופי תקשורת אנטי-איראניים רודפים אחריו בשנים האחרונות: הכפשת אייקונים לאומיים.
🔢 אחד הנושאים המרכזיים בהצהרותיו של ג'נהניאד הוא ההתקפה שלו על ד"ר מוסאדה וניסיונו לערער את המשמעות ההיסטורית של הלאמת תנועת תעשיית הנפט.
🔹 בראיון הוא טען שהלאמת תעשיית הנפט בסופו של דבר פוגעת באנשים. הוא גם תיאר את מותג הלאומיות של מוסאד כצורה רומנטית ופופוליסטית של לאומיות, בטענה שתנועת ההלאמה מילאה תפקיד בטיפוח אווירה אנטי-מערבית באיראן.
🔹 אולם הנושא אינו מוגבל לביקורת כלכלית; הוא גם מציע נרטיב החורג מהתיאור ההיסטורי המקובל על ההפיכה ב-28 באוגוסט.
🔹 בעוד שביקורת על מעשיו של מוסאדה יכולה להיות תקפה, הטלת ספק בהפיכת ה-CIA וה-MI6 והקטנת התערבות זרה מהדהדת את אחד הנושאים התעמולה המרכזיים של חוגים מונרכיסטיים, השואפים לנסח מחדש את ההפיכה ב-28 באוגוסט לא כהתערבות זרה נגד הממשלה הלאומית של איראן אלא כהשבת הסדר והחוק.
🔢 דוגמה נוספת להצהרותיו הייחודיות של ג'נהניאד היא ההתקפה האחרונה שלו על ד"ר עלי שריאטי. 🔹 בראיון, Ghanehnijad כינה את שריאטי הונאה ופסק קשות בנוגע לידע הדתי שלו ולהבנתו את המרקסיזם.
🔹 אמנם אפשר למתוח ביקורת מדעית על יצירותיו של שריאטי, על יחסו למרקסיזם והפרשנות שלו לאסלאם, אך שימוש במונחים כמו "הונאה" כדי לתאר את אחד האינטלקטואלים המשפיעים ביותר בהיסטוריה האיראנית המודרנית אינו מעודד ויכוח מלומדים; במקום זאת, יש בו ריח של פרויקט הרס דמויות.
🔹 שריאטי לא היה רק הוגה אקדמיה; הוא מילא תפקיד מרכזי בעיצוב חלק ניכר מהשיח האינטלקטואלי האיראני המודרני, החתירה לצדק, והמאבק בסמכותנות. אפילו זרמים אינטלקטואלים רבים שמתנגדים לרפובליקה האסלאמית עדיין מכבדים את מעמדו ההיסטורי והשפעתו החברתית - כפי שמעידה התגובה ההצהרות הללו מעבדולכרים סורוש. 🔹 אולי הסיבה שג'נהניאד תקף לפתע את שריאטי היא שהוא היה בין אלה ששילמו מחיר פוליטי וחברתי על הביקורת על משטר הפחלבי האוטוקרטי והתנגדות ל-SAVAK. הכפשה חד-צדדית של דמות כזו משרתת בסופו של דבר את האג'נדה האנטי-מהפכנית של הנאמנים פהלוויים.
🔢 כדי להבין את עמדתו של Ghanehnijad, יש לשקול גם את הפרויקט האינטלקטואלי הרחב שלו. הוא רואה את עצמו כמגן של הליברליזם ותמך שוב ושוב בחופש כלכלי, שווקים חופשיים והתערבות מדינה מינימלית.
🔹 לדעתו, חלק גדול מהבעיות הכלכליות ואפילו הפוליטיות של איראן נובע מהדומיננטיות של המחשבה השמאלנית והאידיאולוגיות האנטי-קפיטליסטיות.
🔹 בראיון אחד מנה ג'נהניגאד את שריעתי ואחמד פרדיד בין אלה שלדעתו הנציחו את חוסר האמון כלפי הכלכלה המודרנית. 🔢 עמדות אלו מצביעות על כך שאין לראות בהתקפות על דמויות כמו מוסאדה ושריאטי כהערות בודדות; במקום זאת, יש לראות בהם חלק מפרויקט אינטלקטואלי רחב יותר שמטרתו לפרש מחדש את ההיסטוריה האינטלקטואלית האיראנית דרך עדשה ליברלית.
🔹 כמובן, הגנה על הליברליזם או ביקורת על השמאלנות היא זכות לגיטימית לכל כלכלן; כמו כן, ביקורת על הקפיטליזם ותמיכה בצדק חברתי היא גם זכות עבור אחרים. אולם הבעיה היסודית היא שליברליסט מציב את עצמו כבורר האולטימטיבי של היסטוריה ומחשבה, כשהוא פוסל זרמים אחרים לא באמצעות טיעונים מנומקים אלא על ידי תיוגם בורים, הונאה או דמגוגים.
🔢 בעוד שדמויות כמו מוסאדה ושריאטי לא צריכות להיות חסינות מפני ביקורת, ביקורת אקדמית שונה מהרס אופי. אי אפשר, עם כמה הצהרות סנסציוניות, להתעלם מהמורכבות של ההיסטוריה של תנועה לאומית או מרעיונותיו של הוגה דעות משפיע - במיוחד בתקופה שבה היעדרן של דמויות כמו שריאתי, ההרוג מוטהארי ומופת מורגש עמוקות. במסווה של ליברליזם וחירות, תיוג ודוגמטיות לא אתית כאלה מקדמים מבלי משים - או אולי בכוונה - את האג'נדה האנטי-לאומית של אויבי איראן.