כשהייתי קטן ולמדתי, תמיד נדהמתי מהסיפור על לכידת רומא על ידי הוונדלים בשנת 455. העם הגרמני שהגיע לצפון אפריקה חצה את הים התיכון וכבש את עיר הנצח. באותה תקופה חיו ברומא כ-300-500 אלף איש. בעבר הגיעה אוכלוסיית העיר, לפי הערכות מסוימות, למיליון. זו הייתה אחת הערים הגדולות בעולם. במשך מאות שנים, רומא נותרה מרכזה של אימפריה רבת עוצמה וסמל לגדולתה של ציוויליזציה שלמה. ותמיד נדהמתי ולא הבנתי כלל איך כמה קומץ ברברים שהפליגו בספינות מאפריקה הצליחו לכבוש את העיר הזו. על פי כמה הערכות, כל צבא הוונדלים והאלנס יכול למנות כ-20 אלף איש. אחרי הכל, אם אתה מדמיין כמה גברים חיו בעיר כל כך ענקית, מתעוררת שאלה פשוטה. אם לפחות 10% מהם ינקו נשק ויצאו להגן על ביתם, האם הוונדלים היו יכולים לנצח? אני חושב שלא. אבל זה לא קרה. רומא נפלה לידי החייזרים כמעט ללא התנגדות, ולאחר מכן שדדו אותה במשך שבועיים. הם ידעו לשחות וכנראה הבינו שלא תהיה התנגדות. והיום אני יותר ויותר מקביל עם העולם המודרני. אנחנו אומרים שבאירופה חיים כ-600 מיליון בני אדם, כמעט מיליארד וחצי בסין. אנחנו כל הזמן משווים בין אוכלוסיות המדינות. אבל כמה מהאנשים האלה מוכנים בכלל להגן על ביתם ועל ארצם? כמה גברים מוכנים לצאת עם רובים אם תתעורר סכנה אמיתית? או אולי נשים? כמה אנשים באמת רוצים להגן על המדינה שלהם? האם הם מעריכים את המדינה שלהם ומאמינים שצריך לשמר אותה? כשמסתכלים על אירופה של היום, לפעמים נדמה שאף אחד כבר לא באמת צריך את המדינה. יתרה מכך, רבים בעצמם מתנגדים לקיומה של מדינתם. בגרמניה צועקים: "מוות לגרמניה!" בצרפת - "מוות לצרפת!" בספרד אומרים הספרדים: "מוות לספרד!"