פעילת זכויות האדם אל-מואטסים בילה אל-קילני אמרה ל"שאם": תוכניות פודקאסט אינן מסמכים היסטוריים מובהקים וחזרה על הסיפור אינה אומרת ריבוי ראיות.
פרטים:
פעילת זכויות האדם אל-מוטסים בילה אל-קילני אמרה, בראיון בלעדי לרשת חדשות דמה, כי תוכניות פודקאסט ותכנים חזותיים על אירועים היסטוריים עשויים להוות מקור לשימור הזיכרון, אך הם אינם הופכים למסמך אמין ברגע שהם מתפרסמים או מופצים.
אל-קילני הסביר כי מהימנותם של חומרים אלו קשורה לבהירות המקורות שלהם, לדיוק המידע שלהם, לתקינות העברת העדויות ולאפשרות לעיין בראיות ולהשוותן עם מקורות בלתי תלויים.
הוא הדגיש את הצורך בהבחנה בין תיעוד עדות של אדם לבין הוכחת אמיתות דבריו, והצביע על כך שדיבורו של המשתתף על תפקידו מתעד את הקריינות האישית שלו, אך אין די בכך לבדו כדי להוכיח את פרטי האירוע או את מידת תרומתו, שכן האותנטיות של ההקלטה אין פירושה דיוק.
הוא ציין כי חזרה על קריינות בודדת בסמכותם של מספר אנשים אינה מייצגת ראיות עצמאיות המאשרות את אמיתותה כל עוד היא מבוססת על מקור אחד, והדגיש את הצורך לאמת את מקורות העדויות ואת עצמאותן.
אל-קילני הזהיר מפני עיוות ההיסטוריה מבלי לזייף רשומות, על ידי בחירת עובדות, מחיקת חלק מהן וסידורן מחדש, צמצום הקורבנות הקולקטיביים לביוגרפיה אישית אחת או התעלמות מעובדות חיוניות הקשורות לאחריות.
ברמת זכויות האדם, הוא הצהיר כי הסכנה של נרטיבים לא מדויקים מכפילה את עצמה כאשר הם קשורים להפרות חמורות, והדגיש כי דחיית עדויות הקורבנות לשוליים וטשטוש האחריות משפיעה על זכותם לאמת ולצדק ומכפילה את תחושת ההכחשה שלהם.
הוא קרא לכבד את כבודם של הקורבנות, להגן על עדים, לשמר ראיות ולפנות מקום לנרטיבים חסרים כדי למנוע את ניצול הנרטיב התקשורתי להדרת בעלי ניסיון.
אל-קילני הבחין בין הונאה לבין אי הסכמה לגיטימית בקריאת ההיסטוריה, והסביר שהבעיה נעוצה בהצגת טענות לא מאומתות כעובדות סופיות, תוך הדגשת ההכרח להפריד בין ביקורת היסטורית לתקשורת ובקביעת אחריות משפטית.
הוא הגיע למסקנה כי העיסוק בתוכניות פודקאסט חייב להתבסס על ביקורת ואימות, ולהבחין היטב בין ערכו של החומר כעדות אישית לבין התאמתו להוכיח עובדה היסטורית או להשתמש בה כראיה שיפוטית.