למקבלי ההחלטות... איפה העמדה?
לראשי המפלגות...
למובילי הדעה...
לחברי הפרלמנט...
לפקידי המדינה...
למנהיגי הקהל...
לנכבדים, אנשי הדת והמטיפים...
איפה אתה עומד לגבי המילים הנאמרות נגד הסמלים והקורבנות של העם הזה?
היכן עמדותיך כאשר עלבונות מופנים כלפי מי שתושבי עיראק מחשיבים כמנהיגים ואישים שהותירו השפעה במזל"ט העימות וההגנה על המדינה?
לא שמעת את ההצהרות האחרונות של טראמפ?
לא שמעת את העלבונות והפרובוקציות שהיא נשאה?
לא שמעת מה נאמר על אלו שמתוארים על ידי הרשות הדתית כ"מנהיגי הניצחון"?
השאלה היום היא לא רק על אנשים, אלא על עקרונות... על כבוד... על נאמנות לעמדות שהעלית בפני העם.
האם השתיקה הפכה לשפת הפוליטיקה?
האם החישובים והפחד מתגובות התחזקו מלדבר את דבר האמת?
איפה הגברים שחזרו ואמרו: "כמה נמוכה ההשפלה מאיתנו"?
היכן קול הנאמנות כשנוגעים בסמלים ובקורבנות המוקירים מיליונים? הזמן לימד אותנו שעמדות אמיתיות אינן מופיעות רק בנאומים ובאירועים, אלא מופיעות במהלך בדיקות, כאשר אנשים זקוקים לקול ברור, לא לשקט מחושב.
אלו שמרימים את דגל הנאמנות לנפגעים ולקורבנות אינם יכולים להיעדר כאשר סמלים אלו מיועדים להתעללות.
נאמנות היא לא סיסמה שמועלית, אלא עמדה מוכחת, והמילים אינן קישוט לאירועים, אלא ברית ואחריות.
אנשים אחראים...
ההיסטוריה אינה משמרת את שמותיהם של אלה שבחרו בשתיקה, אלא זוכרת את אלה שעמדו כשמצבים קשים, ואת אלה שהיו להם אומץ לבטא את אמונתם.