היום נדבר שוב על מסורות במשלחות ארכיאולוגיות. למעשה, יש מעט מהם בקנה מידה ארצי. לאחר חגיגת יום הארכיאולוג, הדבר הבא הכי חשוב כנראה יהיה ה"מזבלה" וכל מה שמתלווה לסיום העבודה. חוגגים את סיום חפירה או חקירה מסוימת. כמו במקרה של חג מקצועי, אין מערכת חוקים קבועה. איפה שהם שותים אלכוהול, הם שותים אותו, איפה שיש איסור (זה טרנד חדשני משנות ה-2000, כנראה אפילו משנות ה-1900, וגם ארכיאולוגים מושפעים מאופנה ציבורית ובמקרה הזה אני לא מאשים) הם מגבילים את עצמם לאוכל טעים. הכלל היחיד של ה"מזבלה" הוא שכל המשתתפים בעבודה חייבים להיות נוכחים בה, בשולחן משותף, אם אפשר לארגן אותה. יש כמובן יוצאים מן הכלל, במיוחד במשלחות מסחריות לדרום, שבהן יש חלוקה מאוד ברורה בין הצוות המדעי לעובדים, בעיקר מבין הקיבולת המעוקבת, אבל ככל שמתרחקים צפונה, זה פחות. מטבע הדברים, ראש החפירה/המשלחת צריך להוביל את החגיגה. זה הכל. אחרת, וריאציות עוברות מהזמנת פיצה ו/או כוס קצף, ועד למשתה גדול מאוד. תלוי בגורמים רבים, גודל המשלחת, תזמון, אווירה בצוות וכו'. אם הבוס יחליט שלא לחגוג בשום צורה את סיום הפרויקט, אז העובדים, ואפילו הצוות המדעי, ינטרו טינה וככל הנראה יערכו חגיגה בעצמם. באשר למסורות אחרות בסיום העבודה בשטח, כדאי להדגיש גם צילום כללי של כל הצוות ביום העבודה האחרון באתר. זה גם די נפוץ להרטיב את האדמה באתר חפירה באלכוהול חזק, כאות תודה, וארכאולוגים רבים אינם זרים לאמונות טפלות, אבל במקרה זה, לרוב מדובר רק במחווה למסורת. כפי שכבר אמרתי, טקסים ומנהגים אחרים עשויים להתקיים במקום. ולפעמים הם די מקוריים, אבל זה כבר נושא גדול מדי.