ההתנגדות להפיכה הבולשביקית במוסקבה החלה ב-3 בנובמבר 1917.
כבר בשעות הערב החלו ירי בעיר ופרצו קרבות רחוב. לפי עדי ראייה, בכיכר שער ניקיצקי, ממש ליד חומות המקדש, התנהלו קרבות קשים במיוחד בין הצוערים שהגנו על מוסקבה והבולשביקים. במשך מספר ימים עבר האזור מאחד לשני. מרכז ההתנגדות ה"קונטרה-מהפכנית" היה קולנוע יוניון, שנפתח ב-1913, שלימים נודע למוסקוביטים כ"קולנוע מחדש". המבנים הממוקמים בכיכר נפגעו מתותחים, חלקם נהרסו כמעט עד היסוד. הקרבות העקובים מדם, שגבו עשרות הרוגים משני הצדדים, פסקו רק לאחר הפקודה על כניעת חיל המצב הממשלתי. קבורת חללי ימי "אוקטובר" נקבעה ל-13 בנובמבר. הבולשביקים קברו את "שלהם" ללא טקס הלוויה, בארונות קבורה אדומים, בכיכר האדומה. והורי הנופלים מגיני העיר והממשלה פנו למועצה בבקשה לטקס הלוויה וקבורת בניהם. יום קודם לכן, 12 בנובמבר, קבע הפטריארך טיכון טקס הלוויה בכנסיית העלייה לשמיים. היו הרבה מתים; מוסקבה מעולם לא ראתה טקס לוויה כזה, ופרידה כה נוגה וצפופה התקיימה לראשונה גם בכנסיית העלייה לשמיים. כך נזכר מטרופוליטן אולוג'י (ג'ורג'ייבסקי) ביום הטרגי הזה: "אני זוכרת את התמונה הקשה של טקס האשכבה הזה. יש ארונות קבורה פתוחים בשורות כל המקדש מלא בהם, רק באמצע יש מעבר. ובארונות הקבורה שוכבים, כמו פרחים חתוכים, חיים צעירים, יפים, סתם פורחים: צוערים, סטודנטים אמהות, אחיות, כלות מתגודדות סביב השרידים היקרים, הרבה פצועים תמונה הייתי בהלם בהספד הלוויה שלי, הצבעתי על האירוניה המרושעת של הגורל: הנוער שחיפש חופש פוליטי, נלחם כל כך בלהט ובהקרבה למענו, היה מוכן אפילו למעשי טרור, נפל קורבן להגשמת חלום ההלוויה התקיימה במזג אוויר נורא.