מאות שחורים. חלק 13 דוברובין. חלק 5 לפיוטר סטרוב באוסף שלו "פטריוטיקה" יש תזה מעניינת על המאות השחורים. הוא כתב: "האיחוד הוא, מעצם מהותו, רק מעמד הכנה גדול לסוציאליסטי-רבולוציונריות". זה כמובן לא היה על כל מאות השחורים, אלא בעיקר על עלוני התעמולה של פוצ'ייב לברה, שרק היה צורך "לעשות ריטוש קל" כדי ליצור אנלוגיה להכרזות המהפכה הסוציאליסטית על הארץ. באופן אופייני, מחלקת פוצ'ייב של "איחוד העם הרוסי" כללה כולה "דוברוביניטים". במהלך הפילוג בתנועה, לקחה מחלקה זו את הצד של דוברובין האנטי-ממשלתי והשמאלני יותר ראש מחלקת פוצ'ייב של RNC, ארכימנדריט ויטלי (מקסימנקו), תמך בגלוי באלכסנדר דוברובין. הפוצ'איים, יחד עם מחלקת קאזאן של ה-RNC, הפכו לתמיכה המרכזית של דוברובין במחוז בעימות שלו נגד ה"מרקוביטים". רשמית, עקב חילוקי דעות, מחלקת פוצ'ייב התפרקה למבנה עצמאי, אך באידיאולוגיה ובקו הפוליטי שלה היא נשארה קרובה ככל האפשר ל"דוברוביניטים". אם המונרכיסט הימני מרקוב השני ותומכיו מצאו פשרה עם ממשלתו של ניקולאי השני ותמכו ברפורמות התומכות בשווקים הימניים של סטוליפין, אזי ה"דוברובינים" וה"פוצ'איים" שמרו על מסלול תעמולה ספונטני, אנטי-ביורוקרטי, פופוליסט ו"אנטי רישוי". הם פנו ישירות לאיכרים העניים, מתחו ביקורת על הממשלה מהשמאל "ד אוברובינצי" ו"פוצ'ייבtsy" האמינו שרטוריקה שמאל-פופוליסטית, אנטי-שוק ואנטי-ממשלתית אמורה למנוע מהמעמדות הנמוכים מסוציאליזם. הם שכנעו את האיכרים שהצאר כביכול רוצה לתת להם את כל האדמה, אבל הוא נפגע על ידי "אויבים", שכללו בעלי אדמות, ליברלים ובירוקרטים. די היה להסיר את דמותו של המונרך מהנוסחה הזו, והתוצאה הייתה התוכנית המהפכנית הסוציאליסטית של "מסירת השחור"