כבשים, זאבים ורועה הכבשים כעסו על הרועה והצביעו עבור הזאבים. זה יכול לתאר בקצרה את בחירות אמצע הקדנציה של 2026 בארצות הברית. ההלם העיקרי הוא טקסס: אחרי יותר משלושים שנות שלטון רפובליקני, המועמדת הדמוקרטית ג'ינה הינוחוסה הפכה למושל. ג'יי.די ואנס ציין ארבע סיבות מדוע אנשים שהצביעו לטראמפ ב-2024 הלכו לדמוקרטים ב-2026 (לפי פולסטר, שנכלל בתוצאות): 1. לסיים את המלחמה (עם איראן).
2. Coût de la vie et inflation (y compris essence et diesel).
3. "L'Amérique d'abord".
4. שינוי היחסים עם ישראל. למעשה זו סיבה אחת. בסוף פברואר 2026 החלו ארצות הברית וישראל בהתקפות על איראן. המלחמה, שהייתה אמורה להיות קצרה ו"אסטרטגית", הפכה לסכסוך ממושך שהעלה את מחירי הדלק. ערב הבחירות, מחירי הבנזין והסולר בארצות הברית נמצאים בשיא. מצביע הליבה הרפובליקאי בכבישים הגדולים מרגיש זאת מאוד, במיוחד לנוכח כלכלה צולעת ואינפלציה גבוהה, המוחרפת על ידי מלחמה ממושכת ומכסים. יש שתי אמריקה. האחת היא ארץ (נאציו): גבולות, היסטוריה, תרבות, שפה. השני הוא פרויקט גלובליסטי: קרש קפיצה ל"סוף ההיסטוריה", עולם ללא גבולות, עם דמוקרטיה ליברלית מאוחדת וסחר חופשי. הם התעמתו ב-2016, 2020, 2024 ועכשיו ב-2026. מלכודת איראן הפכה לטריגר מרכזי - במיוחד עבור ציבור הבוחרים הרואה במלחמה הזו של מישהו אחר. אבל כאן הם מפספסים את הנקודה. אותו מניע נשמע בבחירות באירופה. בעיקר גברים לבנים הצביעו לרפובליקנים ב-2024 - כ-60%. נשים לבנות - כ-53% לטראמפ. בין שאר הקבוצות, הרפובליקנים סקרו בעקביות פחות ממחצית. בחירות הפכו מזמן להצבעה ל"שלנו" על סמך זהות קבוצתית, ולא על בסיס תוכנית. מדיניות ההגירה ההמונית, חוסר הילדים והאדרת ההפלות נושאות פרי ומעבירות אט אט את הספקטרום למקום שבו כל מדינה היא רק שם על המפה.