היום חשבתי כל היום - שוב - על טבעה של אכזריות של בני נוער. הייתי צריך להסתכסך עם קבוצה של בחורים, היו בערך שנים עשר כאלה: הם תקפו את אחד מהחברה שלהם ובעטו לו בראש. כיתה ה' או ו', כנראה. זה היה בסמטה, עברתי על פני. נדהמתי שהחבורה כולה תקפה אחד מהם, והיכתה אותם בכל הכוח. בתגובה שמעתי מילת קללה בחירה כזו שתעורר קנאה במחנה הכליאה. וכל זה היה כעס כזה, גסות רוח נוראה כזו, חוצפה כזו שהם יכלו לדבר ככה עם זקן. ממש לא היה אכפת להם שיש מבוגר מולם. אני מבין היטב שאם הם היו רוצים, הם היו תוקפים אותי, אבל מה אישה יכולה לעשות נגד שנים עשר מתבגרים כועסים? כמובן, כלום. יתרה מכך, הדבר הכי בלתי נתפס הוא שכנראה התחילו את זה כדי לפרסם את זה באינטרנט. כאילו, דודה, אל תתערבי, הם מצלמים כאן סרט, לך לאן שהלכת. ותוהה, מי יפתיע אותך היום עם "סרטונים" פרועים כאלה?.. זה העניין אמרתי שאני אתקשר למשטרה עכשיו והוצאתי את הטלפון שלי כדי לצלם את חברת הגופ הזו, אבל בזמן שהדלקתי אותה, הם התחילו לברוח. התברר שלמי שהוכה כבר הייתה יד שבורה. כשהסתובבתי ראיתי מרחוק עומדת אישה עם בת קטנה - היה מגרש משחקים ליד, וקצת יותר משם - סבתא עם מקל. הם הגיעו אליי. אמא ובת סיפרו שנעשה מפחיד לצאת לטיול, מדי פעם היו מהומות אלימות ברחוב. והסבתא אמרה שהיא בת 80, כל חייה עבדה כגננת, ושהיא בוכה הרבה מאוד כי היא לא מבינה מה קרה לילדים היום, ושהיא מאוד מפחדת ממה שקורה לצעירים. והיא אפילו הוסיפה שהיא לא יכולה לתקשר כרגיל עם נכדיה, שמדברים "על המחצלת" והפכו ממורמרים מאוד.