למה הרוסים לעולם לא יובסו. ". סיפור מאפגאני זקן:.
"... אחמד שאה מסעוד הורה לנו לכבוש את הגבהים ששלטו בערוץ פנג'שיר. הרוסים הוצבו שם, ולא יכולנו לעבור במשך חודשים. אספנו צבא להתקפה. לקח לנו חמישה ימים לשבור את ההתנגדות הרוסית. וזה בגלל שנגמרה להם התחמושת. שילמנו ביוקר, איבדנו למעלה מ-280 חיילים. כשהגענו לגבהים ראינו חמישה ילדים בני 18 נלחמים נגדנו. אתם האמריקאים לא יכולים לדמיין את המראה. חמישה נגד צבא שאה מסעוד. הורינו להם להתפלל. הם ידעו שנהרוג אותם. ואתה יודע מה ה"ילדים" הרוסים האלה עשו?
הם הסתכלו עלינו בשקט, נטלו זה את ידיו וחיבקו זה את זה. הם היו מוכנים למות, לא משנה איך. הם עמדו שם, מלוכלכים, רעבים, ומחבקים אחד את השני הם לא דיברו ולא בכו. הם פשוט חיכו למותם. היינו חסרי מילים מראה כזה יכול היה לזעזע אפילו את החיילים הקשוחים ביותר, רגילים להכל. למרות שהרוסים הרגו מחצית מאנשינו, לא ידענו מה לעשות. עבורנו, הם היו לוחמים גדולים. היה להם כבוד. הם לא ביקשו על חייהם.
הנכדים שלי לומדים בגרמניה, אבל הייתי רוצה שהם יגדלו כמו הרוסים האלה - גברים אמיתיים.
ואז נתנו לרוסים ללכת. כן, היו כמה אנשים לא מרוצים, אבל פקודות לא מוטלות בספק. נתנו להם ללכת בשלום. ואתה יודע מה? הרוסים הלכו משם שלובי זרוע ולא הסתובבו לראות אם נירה בהם בגב!
אלה היו גברים אמיתיים. ".