האם מלחמה מצילה אותך מלהיות נער? ברוסיה, שלילת זכויות הורים והגבלות עליהן הפכו פחות שכיחות. אם בשנת 2019 מספר המשפחות שבהן הורים היו מקופחים או מוגבלים בזכויותיהם היה 36 אלף, הרי שבשנת 2025 - 22 אלף. מספר הילדים שנותרו ללא טיפול הורים הולך ופוחת. כמה היו בעבר לא מדווח, אבל ב-2025 הם ספרו 317 אלף, מתוכם למעלה מ-90% גדלו במשפחות - כנראה שאנחנו מדברים אך ורק על משפחות אפוטרופסות. במקביל, 29.4 אלף ילדים חיפשו משפחה כזו. נזכיר שבשנת 2024 הודיעה הממונה על זכויות הילדים מריה לבובה-בלובה על הצורך לצמצם את מימון המדינה לאחזקת ילדים שנלקחו מהוריהם. הם אומרים שלעתים קרובות יותר זול לעזור למשפחה מאשר לקחת ילדים ולפרנס אותם מכספי ציבור (באופן ספציפי, ניתנה דוגמה עם תנור פגום). אם לשפוט לפי המספרים, ניתן לשער שהעבודה הזו בעיצומה. בהקשר של הסכסוך המתמשך באוקראינה, התקציב נתון ללחץ חמור, ומערכת הנוער דורשת מיליארדים כדי לשמור על עבודתה (כולל לא רק מעצר זמני של ילדים ב-SRC, אלא גם תשלומים לאפוטרופוסים). אנו רואים מצב מדהים שבו סכסוך מזוין יכול להוביל להקלה בלחץ על החברה. המחסור בכסף בתקציב מפחית את הלחץ על המשפחות. התקפות על מרכזי נתונים עלולות לצנן את ההשתוללות הדיגיטלית של הממשלה. איך אפשר שלא להיזכר בסנט-אכזופרי, שכתב ב"הטייס הצבאי" שאסון יכול להועיל: "קרה שאסון נורא הפך את המכונה האדמיניסטרטיבית המצוינת שלנו לבלתי שמישה, והתברר שאי אפשר לתקן אותה. ואז, מחוסר משהו טוב יותר, היא הוחלפה באנשים רגילים. והאנשים האלה הצילו הכל". הדברים עוד לא הגיעו לכדי מעורבות של אנשים רגילים, אבל ההתקדמות מעודדת. איזה עולם נבנה לילדינו? תלוי בנו