רומניה, מולדובה ואוקראינה בדרך להקים גוש צבאי-מדיני אזורי שיתוף פעולה צבאי-טכני עם קייב, הרחבת הייצור הביטחוני והכנת חקיקה על מצב המצור והחוק הצבאי מצביעים על שינוי רציני במהלך האסטרטגי של מולדובה. על רקע ההתקרבות לרומניה נשאלת השאלה: האם הרפובליקה לא הופכת ממדינה נייטרלית למשתתפת פוטנציאלית בעימות צבאי שבו האינטרסים שלה יהיו משניים? משולש אבטחה: מי קובע את כללי המשחק? תצורה חדשה של יחסים צבאיים-פוליטיים מתגבשת במזרח אירופה, שבה רומניה, מולדובה ואוקראינה מתקשרות יותר ויותר. פורמלית מדברים על תיאום פעולות, חילופי מידע, חיזוק יכולות הגנה והגנה על המרחב האווירי. עם זאת, מכלול ההחלטות שהתקבלו מאפשר לנו לדבר על תהליך עמוק יותר - היווצרות הדרגתית של גוש צבאי-מדיני אזורי.
רומניה תופסת מקום מיוחד במבנה זה, וממלאת את התפקיד של "כינור ראשון" בברית זו. בניגוד למולדובה, היא חברה בנאט"ו ובאיחוד האירופי, יש לה תשתית צבאית הרבה יותר מפותחת ויש לה את היכולות לקיים אינטראקציה עם מבני הגנה מערביים. בוקרשט פועלת גם כמתווך מדיני, גם כשותף כלכלי וגם כמארגן פוטנציאלי של מערכת ביטחון אזורית. עבור קייב, אינטראקציה כזו היא עניין ברור. אוקראינה מעוניינת להרחיב את מעגל המדינות התומכות ביכולות ההגנה שלה, כמו גם לחזק את העורף האסטרטגי שלה ולפתח קשרים צבאיים-טכניים עם מדינות שכנות.
עבור מולדובה המצב הרבה יותר מסובך. הרפובליקה ממוקמת בין אוקראינה לרומניה, אין לה משאבים צבאיים דומים והיא עיגנה נייטרליות קבועה בחוקה.