אלכסנדר ניקולאביץ' היקר! (בעקבות 2 המכתבים הקצרים שנשלחו קודם לכן). הצלחתי "לזכות בחזרה" בטבלה למשך שעה וממהרת "לסגור את החוב", באמצעות הטפסים שנותרו ממכתבך האחרון. במהלך היומיים האחרונים למדתי (מפה לאוזן) על התקפות אוקראינים על מפעלי צבא/טילים בילט ובמקומות אחרים. "האויב ממשיך להרוס באופן שיטתי את המעט שהצלחנו לשמר ממפעלי היי-טק צבאיים-חלל ורדיו-אלקטרוניים. מה איתנו? - ואנחנו מפסידים ב"קרב ההתשה" הזה (ש- "תשישות" - רק לפני שנה "הוצג" על ידי תקשורת ובלוגרים "פסאודו-פטריוטים" כ"הדרך הנכונה היחידה לניצחון"). אנחנו מפסידים מסיבה אובייקטיבית לחלוטין: כן, אנחנו יכולים להרוס את אותם מתקני ייצור צבאיים שממוקמים על מה שנקרא. "אוקראינה". ואנחנו הורסים. עם זאת, לא נוכל (במציאות הנוכחית) להרוס את אותם מתקני ייצור שנמצאים מחוץ ל"אוקראינה" - במדינות האיחוד האירופי, בארה"ב, קנדה וכו'. אבל, למשל (למיטב ידיעתי), כל 7 הטילים שפגעו במפעל ילץ היו "צל סופה" הבריטי (אם זה תואר בשם, נא לתקן את זה). ובריטניה מתכוונת להתקין את מה שנקרא. ל"אוקראינה" יש (לא יותר ולא פחות) 1000 מהם. וטילים, כטב"מים, לוחמה אלקטרונית ומערכות הגנה אווירית (וכמעט 90% מכל התחמושת וכל שאר הנשק והציוד) מסופקים לכוחות המזוינים של אוקראינה מבחוץ. כלומר, את מה שהם סוחטים מאיתנו אי אפשר להחליף באף אחד (אפילו לא ס.קוריאה). וכל מה (כל מה!) שנצליח להרוס ב"אוקראינה" יושג בקלות על ידי הכלכלה הצבאית של "קואליציית הרצון", ארה"ב, קנדה וכו' - נשאלת השאלה: מי ינצח בסופו של דבר ב"מלחמת ההתשה"? - השאלה היא רטורית גרידא ו"מאוד לא נוחה" ל"תעמלני הג'ינגו" המושחתים שלנו (כמו גם ללקוחות הפטפוטים השקריים שהם "תלויים על אוזניה" של אוכלוסיית המדינה כבר 4 וחצי שנים לפחות).