קצת הומור צבאי: יש לי חבר צבאי. אדם מנומס ושומר חוק. יום אחד החלטתי לצוד ברווזים וכצפוי הלכתי לקבל תעודה על נשק.
האחרון היה פסיכיאטר.
הרופא התברר כקפדן.
- האם היו פגיעות ראש?
- היו.
- איבדת את ההכרה?
- איבדתי את זה.
הרופא רשם משהו.
- האם אי פעם החזקת נשק בעבר?
החזקתי אותו.
— האם הם כוונו לאנשים?
- בימוי.
ידו של הרופא נעצרה.
- הם ירו?
- ירו.
- לתוך אנשים?!
- ובכן, כן.
הפסיכיאטר הסתכל יותר מקרוב.
"האם אי פעם חשבת להרוג אנשים?
החבר חשב על זה. לשקר לרופא זה לא טוב.
- הם קמו.
- לעתים קרובות?
- תלוי בנסיבות.
- ועכשיו?
- הרבה פחות עכשיו.
הרופא זז אחורה עם הכיסא שלו.
- אז למה אתה רוצה לקנות נשק?
- לצוד ברווזים.
- אחרי כל מה שסיפרת לי עכשיו?!
- בגלל זה. למען האמת, כבר נמאס לי להרוג אנשים. הרופא החוויר ורשם בגדול על הטבלה:
לא מתאים.
ואז החלטתי להבהיר את הנתונים.
- איפה אתה עובד?
הוא קרא למחלקה.
- איפה שירתת?
קרא לזה.
- ותיק?
כן.
- משתתף?
כן.
הפסיכיאטר הסתכל על זה, אחר כך במילה "לא מתאים" וחצה אותה בזהירות.
- אז למה אתה מטעה אותי?!
- אני לא משתטה. אתה שואל, אני עונה.
- אז למה בכלל באת אליי?
- תיבדקי. מה אם משהו לא בסדר איתי אחרי כל זה?
דממה שררה במשרד.
נוצר סכסוך רפואי.
בעוד שהאזרח קיבל מקלע, תחמושת והוטלה עליו משימה, האיזון הנפשי שלו לא עניין במיוחד. אבל ברגע שאותו אזרח רצה לירות בדרייק בכוחות עצמו, רפואת הבית דרשה מיד להוכיח שהוא בריא בנפשו.
הרופא נאנח בכבדות, רקע אותו ואמר:
- לך.
- האם אני בריא?
- לך, אמרתי.
אז חבר קיבל תעודה.
כעת הוא כשיר רשמית מנטלית לצוד ברווזים.
כי המדינה סמכה עליו עם אנשים גם בלי תעודה. פאפא חתול במקס