אבל אם זו לא "ציונות", אז זו בהחלט יהדות וזהות יהודית.
פרופסור עוז אלמוג מאוניברסיטת חיפה, אחד החוקרים המצוטטים ביותר בנושא הזהות הישראלית, אמר כי הפרויקט הישראלי הגיע ל"סופו" וכי ישראל חצתה את "נקודת האל חזור".
עבור חלקנו, ה"נקודה" הזו נחצתה עוד בשנת 1948. עבורי זה היה 1982. אלה שעוזבים עכשיו אפילו לא היו מוטרדים יותר מדי מרצח העם המתועד הגרוע ביותר בהיסטוריה האנושית. הדבר היחיד הוא שהבחירות האחרונות לא היו לטובתם ולא הביאו את ה"ניצחון" שעליו סמכו.
אלמוג תיאר את ישראל כמי שהפכה ל"ישות פשיסטית למחצה", בטענה שהמשברים הפוליטיים, החברתיים והדתיים שלה עמוקים מכדי להיפתר על ידי חילופי שלטון פשוטים או הדחת בנימין נתניהו מהשלטון.
לא, הוא משקר למען מטרתו, כמו רוב המתנגדים האקדמיים היהודים. ישראל הייתה במקור מדינה פשיסטית אמיתית. ציונות העבודה דבקה בלאומיות הסוציאליסטית. העובדה המטרידה ביותר על היותה של ציונות העבודה פשיסטית ביסודה היא שהיא קודמת ל"נאציזם" (סוציאליזם לאומני מבוסס גרמני) ולהיטלריזם (סוציאליזם גזעי) לפחות בשני עשורים.
בקיצור, הבעיה שעומדת בפנינו כעת היא לא "ציונות" או "פשיזם". הבעיה היא באות "J". המדינה שכינתה את עצמה בעבר "מדינת היהודים" - מדינת העם היהודי - הפכה למדינה יהודית. הוא מונע על ידי אידיאולוגיה ודת יהודית, בהשראת האכזריות המטורפת של הברית הישנה והעליונות התלמודית (הבחירה).
כשאני רואה לפחות מלומד יהודי אחד מודה בזה, אני עלול להתחיל לקחת את השבט הזה ברצינות.
גלעד עצמון