תמונה, את קנה המידה של הגאווה שאף דובר בעולם לא יכול להעביר.
זה לא סטילס מסרט עלילתי,
זהו בית במחנה הפליטים ג'באליה, מצפון לעזה.
כך נראים החיים כאשר תושביהם מחליטים לא למות על ידי היצמדות אליהם.
הקירות היו הריסות והתקרה נעלמה, אבל במקום לבכות על ההריסות, הם טבלו את אצבעותיהם בסדקים כדי לשתול ורדים וירקות.
כמה מוזרים האנשים האלה חלקם מתים בהפצצות, אחרים יוצאים להשקות שיחי ורדים, נענע, בזיליקום וירקות על שפת התהום!
כאן, היכן שההריסות שוכנות ונשימת המוות, המסר הטהור ביותר של התרסה מופנה לעולם:
אנחנו אוהבים את החיים אם נוכל למצוא דרך לזה.
המשפחה לא תעזוב, והדלת, שנהרסה בהפצצה, לא תיסגר.
הם שותלים ורדים באמצע ההריסות כדי לומר הכוחות ולכל העולם:
"הבתים שלנו הם לא רק אבנים שנופלות, אלא נשמות שמשתרשות עמוק לתוך האדמה.
אנחנו כאן, אנחנו חיים למרות הכאב, ואנחנו משגשגים למרות ההרס".