חיילים ישראלים ירו והרגו את עטיה נבאהין ברצועת עזה ביום הולדתו החמש עשרה. הוא נותר משותק. בתי המשפט בישראל מעולם לא חקרו את הירי. החוק קבע שישראל לא צריכה לשלם. זה היה 16 בנובמבר 2014. המלחמה באותו קיץ הסתיימה באוגוסט. טענתו, כפי שנקבע על ידי בית המשפט העליון בישראל, אומרת שהוא היה במרחק של כ-500 מטרים מהגדר בין רצועת עזה לישראל ונורה בצווארו, וכי חיילים לקחו אותו לבית החולים סורוקה בבאר שבע. כתוצאה מכך, ידיו ורגליו היו משותקות. ב-2016 הוא תבע את ישראל באותה עיר. תגובתה של ישראל לא הייתה על הירייה. זה היה לגבי הכתובת שלו. הוא גר בעזה. ישראל הכריזה על שטח ישראל עזה. בשנת 2006 ביטל בית המשפט העליון בישראל הלכה המאפשרת לישראל להימנע מתשלום עבור נזקים שהיא גורמת באזורי מלחמה. בשנת 2012 שינתה הפרלמנט של ישראל, הכנסת, את החוק. החוק החדש אומר שישראל לא צריכה לשלם על הנזק שהיא גרמה לאנשים החיים בשטח ישראל. באוקטובר 2014 חתמה הממשלה על צו: שטח רצועת עזה הוא שטח ישראל לצורכי החוק. הספירה לאחור נעשתה מתחילת יולי, אז החלה המלחמה הקיץ. ביולי 2022 פסק נגדו בית המשפט העליון בישראל. נאמר שבמקרה שלו חל החוק. כל שלושת השופטים הסכימו. בית המשפט כתב שהחוק פוגע בזכויות יסוד: הזכות לחיים, לגוף, לפנות לבית המשפט. זה איפשר לחוק להישאר בתוקף. בפברואר 2023 סירבה השופטת הראשית בישראל, אסתר חיות, לדון שוב בתיק. על עטייה כתבה: תוצאת ההחלטה קשה למבקש עצמו. החוק נשאר. באוקטובר 2023, תקיפה אווירית ישראלית פגעה בבית משפחתו ברצועת עזה. עטייה נהרג. וכך גם שנים עשר מבני משפחתו. עשרה מהם היו ילדים. דוח התקיפה הזה מייצג שרשרת ראיות אחת: צוות השטח של אל-מזאן ומשפחתו.