לתיאורטיקנית והפילוסופית הפוליטית חנה ארנדט (1906-1975) הייתה מערכת יחסים מורכבת עם ישראל ועם פלסטין. מצד אחד היא ראתה את עצמה ישראלית, אבל מצד שני הייתה חשובה לה טובת הפלסטינים. מאוחר יותר היא טענה למדינה דו לאומית במסורת של מרטין בובר. שני הצדדים ניסו לערב את חנה ארנדט, אבל בסופו של דבר היא מצאה את עצמה לכודה בין שתי שרפרפים ברוב הנושאים. קטע מתוך הסרט התיעודי "חנה ארנדט: חשיבה מסוכנת"