במהלך מלחמת העולם השנייה, הייתה התקוממות של אנשי הקיקויו שרצו בחזרה את אדמתם. בני הקיקויו נדחקו למחנות ריכוז וכפרים מבוצרים, שכמעט כל אוכלוסייתם עלתה על מיליון איש. אנשים עונו באופן שיטתי למוות. הם המציאו סוג חדש של צבת שמטרתה הייתה לכתוש תחילה את האשכים של גברים ואז לחתוך אותם. הם אנסו נשים בכידונים. הם אנסו גברים. באופן דומה, שיטה מועדפת הייתה לכפות חול לתוך פי הטבעת בעזרת מקל. לפעמים עטפו אותם בגדר תיל ובעטו באזור עד שדיממו. כמה חיילים בריטים התפארו בזה. זה בתוך זיכרון חי. שר המושבות שיקר על זה. מסמכים המאשרים זאת נשרפו. השפעתן של מדינות עשירות וחזקות הייתה כה רצחנית והרסנית בצורה פנומנלית עד שהיא נמחקה לחלוטין מהתודעה הלאומית שלנו. כדי להצדיק פרויקטים של גזל קרקעות קולוניאליים, היה צורך ליצור אידיאולוגיה:
אנחנו, אירופאים או אמריקאים, באנו להציל את שאר העולם מהשחיתות והנחשלות שלו. אבל כדי לעשות זאת, אתה חייב להיות מסוגל להוכיח ששאר העולם מושחת ונחשל. מכאן באה הגזענות שקיימת עד היום. זה היה מרכיב הכרחי בפרויקט הקולוניאלי. יש אנשים שיגידו, נו טוב, פיצחנו כמה ביצים כדי להכין את החביתה הזו. זה היה כאילו כל האנשים האלה היו ביצים. אבל תראה את החביתה.