ב-1949, יותר מ-700,000 פליטים פלסטינים המתינו לחזור הביתה. לאמריקה היו שני מנופי השפעה על ישראל. זה שיחרר א…

ב-1949, יותר מ-700,000 פליטים פלסטינים המתינו לחזור הביתה. לאמריקה היו שני מנופי השפעה על ישראל. זה שיחרר את שניהם. הם נאלצו לעזוב את הארץ במהלך מלחמת 1948. בדצמבר אותה שנה אמר האו"ם כי יש לאפשר לפליטים שרוצים לחזור הביתה ולחיות בשלום לעשות זאת. הנשיא הארי טרומן שלח את מארק את'רידג', איש עיתון מקנטקי, לעזור לתווך שלום. במשך שישה שבועות, אמר את'רידג', ישראל לא הצהירה ולו הצהרה אחת לגבי עמדתה בנוגע לפליטים. המנוף הראשון היה האו"ם. באפריל 1949 סירבה וושינגטון לתת חסות לקבלתה של ישראל עד שנתנה ערבויות בנוגע לפליטים. תוך שבועיים הוא נרשם בכל מקרה. במאי התקבלה ישראל בהצבעה אמריקאית. במאי אותה שנה הודיע מנהל המשא ומתן של ישראל כי לא יעשה דבר נוסף למען הפליטים לעת עתה. משרד החוץ הזהיר את טרומן כי גורמים ישראלים מתכוונים לשנות את עמדתה של אמריקה באמצעים העומדים לרשותם בארצות הברית. טרומן אמר לראש הממשלה דוד בן גוריון שאם ישראל תמשיך לדחות את קריאת האו"ם, בדיקה מחדש של עמדת אמריקה תהיה בלתי נמנעת. ישראל סירבה. המנוף השני היה כסף. בנק היצוא-יבוא הקצה לישראל 100 מיליון דולר. באותו קיץ, טרומן אישר את הלנת 49 המיליון הסופי עד שישראל תתן קרקע. עד סוף אוגוסט העלו איתו עוזרו דיוויד ניילס ומזכיר המדינה דין אצ'סון את הנושא. התיעוד לא אומר מה הוא החליט. בספטמבר אישר הבנק הלוואה לישראל עבור הכסף שנמכב, ובאוקטובר עוד 20 מיליון. ישראל לא ויתרה. ב-1974, את'רידג' הסתכל לאחור: טרומן הכשיל אותי בשתי חזיתות בשאלת פלסטין. הפליטים מעולם לא הורשו הביתה. לא ב-1949. לא מאז. מקורות: החלטה 194 של האו"ם (1948); יחסי חוץ של ארצות הברית, 1949; את'רידג' היסטוריה בעל פה, ספריית טרומן (1974); ג'ון ב. Giudice, בראשית (2014).