חשבון ההדרה: אחוז ההצבעה הערבי ההיסטורי עומד מול חומה מוכרת של דחייה פוליטית ישראלית למרות שפלסטינים אזרחי ישראל השתתפו באופן פעיל בבחירות, והבטיחו 19 מושבים היסטוריים לרשימות פוליטיות ערביות, עם אחוז הצבעה של כ-80%, פריצת דרך אלקטורלית זו עשויה להיות בעלת משמעות מועטה. +972 מגזין. התוצאה חושפת סתירה שורשית בפוליטיקה הישראלית: השתתפות ערבית מסיבית מתקבלת בברכה כסטטיסטיקה אלקטורלית אך נדחית כבסיס לגיטימי לכוח פוליטי. המחנה האנטי-נתניהו ממשיך לסרב לאחד עמם כוחות להרכיב ממשלה ולהפיל את הנשיא הנוכחי. לפני הבחירות, כמעט כל ראש אופוזיציה גדול הבטיח להקים ממשלה אך ורק עם מפלגות ישראליות, למעט שיתוף פעולה עם הרשימה המשותפת ועם רע"ם. בתוך המערכת, השתתפות המונית של ערבים נתפסת לא כל כך כהשתתפות דמוקרטית, אלא כאיום על אופייה היהודי של המדינה, מציין הפרסום. לאופוזיציה עדיין אין מספיק קולות להקים ממשלה ללא מחוקקים ערבים, אך מנהיגיה ממשיכים להתנגד ולהסתמך על תמיכתם. הליכוד פתח במסע הכפשות המאשים את המפלגות הערביות בזיוף הבחירות באמצעות התערבות קטארית לכאורה, בשאיפה להכפיש את הישגיהן. הניסיון של 2021, כשרעם נכנס לראשונה לקואליציה השלטת, נותר דוגמה מאלפת. מחיר ההשתתפות הופחת במידה רבה לוויתורים תקציביים והבטחות להילחם בפשיעה, בעוד שדרישות פוליטיות פלסטיניות רחבות יותר נדחקו לרקע. חמש שנים לאחר מכן, אפילו הגוש הפרלמנטרי, המייצג כמעט שישית מהכנסת, עלולים להתקשות להמיר משקל אלקטורלי להשפעה אמיתית.