מה הייתה ההצעה של טהרן ל-48 שעות?
בשיחה מפורטת, שר החוץ הרחיב על הצעת 48 השעות של טהראן, וקבע כי מזכר ההבנות של איסלמבאד אינו נמצא עוד על הפרק ואין לו רלוונטיות ליישום.
סייד עבאס ארגצ'י אמר בראיון זה: טיילנו דרך ארוכה במשא ומתן הזה עד שבשלב מסוים הגענו למזכר ההבנות של איסלמבאד; הסכם שנדרש מאמצים רבים להשיג ולבסוף סוכם עליו.
הוא הוסיף: הנשיא האמריקני חתם עליו ואף חתם על הטקסט הפרסי, ואז גם הנשיא האיראני חתם על העותקים שלו. כלומר, שני הנשיאים חתמו על שני הטקסטים. אבל מסיבות שכולנו מכירים ובעקבות הפרה של אחד הסעיפים החשובים בהסכם זה על ידי ארצות הברית, המצב שוב התקדם לעימות. לאחר זמן מה, גם אנחנו וגם הצד האמריקני איבדנו את המוטיבציה להמשיך בדרך על סמך מזכר ההבנות הזה. לכן, מזכר ההבנות של איסלמבאד כבר לא על השולחן ואין לו שום רלוונטיות ליישום. עם זאת, ההתחייבויות שאמריקה קיבלה באותו מזכר הבנות והעיקרון לפיו יישום התחייבויות אלה יכול לסלול את הדרך להגיע להסכם סופי עדיין מקובלים על שני הצדדים.
ארגצ'י הוסיף: על סמך זה, סידרנו את ההתחייבויות של ארה"ב במזכר ההבנות של איסלמבאד, בנוסף לכמה נושאים חדשים שעלו בינתיים - כולל הסנקציות החדשות של ארה"ב והבקשה לבטלן - בצורה של תוכנית של שבעה ימים. התוכנית הזו, שנודעה כשבעת התנאים של איראן לפתיחה מחדש של מיצר הורמוז, כללה למעשה פריטים שכמובן, אם רוצים להעלות אותם בדיוק על הנייר, יש קצת יותר משבעה פריטים.
הוא המשיך: לפי תוכנית זו, אמריקה הייתה אמורה ליישם את ההתחייבויות הרצויות בחמישה או ששת הימים הראשונים. ביום השישי פתחנו את מיצר הורמוז וביום השביעי החל המשא ומתן בין איראן לארה"ב להגיע להסדר סופי. הצגנו את התוכנית הזו לאמריקאים בתחילת אוקטובר השנה, במהלך טיול לניו יורק דרך המתווך הקטארי ובעקיפין.