בסיס כספי" ו"נזילות"; תיקון תפיסה נפוצה
נגיד הבנק המרכזי ראה במזכר את ניתוח הקשר בין הבסיס הכספי לנזילות כמחייב התייחסות לגורמים המשפיעים על יצירת הנזילות ואופן העמדת היתרות ואמר: הנזילות אינה תוצאה של הכפלה המכאנית של הבסיס המוניטרי עם "מקדם גידול" קבוע. המכפיל פשוט מראה את היחס בין הנזילות לבסיס הכספי; אבל זה לא הסבר מספיק למנגנון יצירת הנזילות.
עבדול נאסר חממתי המשיך את ההערה והוסיף: עיקר הנזילות נוצרת במהלך זיכוי הבנקים ויצירת פיקדונות הנובעים מכך, והבנקים זקוקים לרזרבות בבנק המרכזי כדי להסדיר תשלומים ולמלא את חובת הרזרבות החוקיות. לכן, גידול האשראי והפיקדונות הנובעים ממנו יכולים גם להגביר את הביקוש לבסיס הכספי.
על ידי הגדלת שיעור הרזרבה החוקית, על הבנקים להחזיק יותר רזרבות עבור כמות נתונה של פיקדונות. מתן צורך נוסף זה גורם לבסיס הכספי לצמוח בקצב גבוה מהנזילות; אך מהצמיחה הגבוהה של הבסיס המוניטרי בלבד, לא ניתן להסיק את הצמיחה הגבוהה והפרופורציונלית של הנזילות בעתיד.
הסבר זה אינו משנה את ההכרח בהפחתת צמיחת הנזילות. בלימה יציבה של האינפלציה והתייצבות הציפיות האינפלציוניות מחייבות שליטה בצמיחת הנזילות, לרבות על ידי תיקון חוסר איזון מצטבר בתקציב ובחוץ-תקציבי, ברשת הבנקאות ובשאר המגזרים במשק. כל עוד אי שביעות רצון אלו יובילו להתרחבות מתמשכת של האשראי והפיקדונות, הלחץ להעמיד עתודות יימשך.
הגבלת היצע הרזרבות, מבלי לבלום את הגורמים שיוצרים את הצורך בכך, עלולה להעביר לחצים לשוק הבינבנקאי ולמשיכות יתר בנקאיות. עם זאת, מתן מענה לצרכי הרשת הבנקאית אינו אומר אספקה בלתי מוגבלת וללא תנאי של רזרבות. לשיעור הגישה הסופי של הבנקים לרזרבות יש חשיבות מרכזית; כי זה משפיע על העלות והמוטיבציה של הרחבת האשראי.
מנקודת מבט זו, מקור האספקה של היתרות חשוב גם הוא: מתן יתרות מהגדלת נכסי חוץ נטו של הבנק המרכזי, תביעות נטו שלו מהממשלה או פעולות בשוק הפתוח, יכולות להיות בעל השפעות שונות על הצורך של הבנקים ללוות ועל עלות העמדת היתרות.
ניהול ההיצע, שיעור ותנאי הגישה לרזרבות, יחד עם מעקב אחר מאזני הבנקים, אמור לשמש להפחתת צמיחת הנזילות ולבלימת האינפלציה.