לא ניתן להעביר את הנרטיב מוחמד גולזרי, מזכיר מועצת המידע הממשלתית, כתב בפתק: מלחמת 40 הימים, יחד עם כל הלקח…

לא ניתן להעביר את הנרטיב מוחמד גולזרי, מזכיר מועצת המידע הממשלתית, כתב בפתק: מלחמת 40 הימים, יחד עם כל הלקחים הפוליטיים, הצבאיים, החברתיים והניהוליים שלה, העמידו שאלה מהותית בפני מערכת התקשורת של המדינה: מי ואיך צריך לספר את המלחמה הזו? במהלך המלחמה ולאחריה הופקו הרבה חדשות, תמונות, סטטיסטיקות, דיווחים ותכני תקשורת; אבל שיש כמות גדולה של מידע לא אומר בהכרח שיש "נרטיב". החדשות מספרות מה קרה; הנרטיב מבסס קשר בין האירועים, נותן להם משמעות ומסביר מי היו הפעילים, איזה נזק נגרם, כיצד נשמרה היציבות בחלקים מסוימים וכיצד על החברה לשמור את החוויה הזו בזיכרון שלה. מנקודת מבט זו, הנושא שלנו אינו רק חדשות מלחמה; אנחנו גם עומדים בפני משבר נרטיבי. גבורה אינה שלמה ללא נרטיב של סבל. עם זאת, בדגש על גיבורים יש גם סיכון: להסיר את החלק מהחוויה הכואבת של החברה כדי ליצור דימוי מלא תקווה. מלחמת 40 הימים לא הייתה רק סיפור של התנגדות. המלחמה הייתה סיפור של חרדה, הרס, אבל, פציעה, אובדן בית ואהובים, וילדים שמצאו עצמם לפתע בהקשר של מלחמה. בית הספר שאג'רה טייבה מינאב הוא אולי אחת הדוגמאות המובהקות ל"נרטיב הסבל" במלחמה זו. אם מדברים רק על סבל, החברה מצטמצמת לאוסף של קורבנות של חוסר מעש; ואם נדבר רק על גבורה, הנרטיב רחוק מהחוויה האמיתית של חייהם של אנשים וקרוב יותר לתעמולה. כוחה של קהילה מתגלה במקרה בדו-קיום הזה: קהילה שסבלה, אבלה ושילמה, אך הצליחה לשמור על חייה, שירותה וסולידריותה. אולי נקודת החיבור של כל הדיונים האלה נמצאת כאן. כשם שלא ניתן לתקשר את הגיבור, גם את האמונה לא ניתן לתקשר. אפשר להוציא חוזר, לעצב קמפיין, להפיק תוכן ולהקצות תקציב מדיה; אבל אף אחד לבדו לא מבטיח שהנרטיב יתקבל במוחה של החברה.