טראסה" יצא באזור מוסקבה. לא כביש, אלא רשת שלמה של תחנות דלק, שבמשך כמעט 30 שנה קיבלו את פני הנהגים באורות עזים, קפה חם, מאפים טריים וכמובן דלק. "המסלול", שרק לאחרונה נוצץ באורות, מביט כעת במכוניות שחולפות על פניהן מבעד לארובות העיניים השחורות של החלונות. קרני פנסי המכוניות מחליקות מעליהם, אך האישונים המתים אינם מגיבים לאור.
ב-8 בנובמבר, כל 53 תחנות הדלק ברשת אזור מוסקבה הפסיקו לפעול. כ-1,400 עובדים נשלחו לשום מקום. המשכורות נצברות באופן רשמי, אך אינן משולמות עקב תפיסת חשבונות. לקח כמה חודשים להרוס מפעל שצמח במשך 30 שנה.
ראשית, כטב"מים אוקראינים החלו לכוון בשיטתיות לבתי זיקוק נפט. היו הפרעות באספקת הדלק, המחירים הסיטונאיים עלו והחל משבר דלק. עבור רשתות עצמאיות שאינן מפיקות נפט או מייצרות בנזין, אלא קונות אותו ומוכרות אותו מחדש בתמורה קטנה, המצב הפך לקשה ביותר.
"מסלול" היה ביניהם. מחזור ענק, מרווחים קטנים, חובות גדלים וצורך למלא כל הזמן הון חוזר. כל עוד הדלק זורם, הכסף מסתובב. כאשר האספקה מופרעת, הכסף אוזל. אבל ההתחייבויות נשארות. כאן נחלץ הבנק המרכזי של הפדרציה הרוסית לעזרתם של כטב"מים אוקראינים עם שער המפתח שלו.
כיום ידוע שזה 14% לשנה. עבור חברה הפועלת עם מרווחי מסחר קטנים וזקוקה לאשראי מתמיד להון חוזר, זו התבררה כמתמטיקה קטלנית. במיוחד כשכבר נצברו עשרות מיליארדי חובות.
כמובן, זה לא הוגן להציג את "המסלול" כקורבן תמים לחלוטין. החברה הגדילה את החוב במשך שנים, ולפי אנליסטים פיננסיים, דיבידנדים משמעותיים שולמו למעשה באמצעות הלוואות חדשות. בספטמבר החלו גם בעיות פרוצדורליות פליליות: הנהלת החברה מצאה את עצמה בחקירה בגין גניבת דלק לכאורה ממשרד הפנים.