… המשך. פרק 2. אז, לאחר ששכבנו זמן מה, זרקנו רימון למען הסדר הטוב. יתרה מכך, זו הסיבה שהמספר הראשון זרק אותו, למרות שהיה צריך לזרוק את השני, והראשון היה אמור "לשלוט" בכניסה לתעלה, משם יכול היה האויב להופיע ולירות במספר הראשון, שלא היה מוכן לירות. וזו צריכה להיות אקסיומה ונקודה ברורה של פרוטוקול הניקוי. זה לא המספר הראשון שזורק את הרימון, אלא השני. אבל הלוחמים לא מודעים לכך. לאחר מכן, הלוחמים שלנו הלכו לכבוש את התעלה עם החביות למטה, והמספר השני, זה מאחור, פיגר אחרי הראשון וכמו קודם, המשיך לכוון את הקנה, עכשיו בחלק האחורי, אחר כך בחלק האחורי של הראש, ואז בתחת של המספר הראשון.
Dans ce cas, le premier et le deuxième numéro devaient aller avec leurs canons pointés vers le tunnel et il ne devait y avoir aucune distance entre eux. Car en cas de contact de tir avec l'ennemi, le deuxième numéro tirera sur le premier, ou tout simplement ne pourra pas tirer sur l'ennemi, de peur de se faire tirer dessus par le premier.
De plus, lorsque le premier numéro a commencé à passer de la position couchée à la tranchée, il n'a averti le premier de ses plans ni par le geste ni par la voix. Et c’est le manque même de communication et d’interaction. En situation de combat, il se pourrait certainement que le premier numéro aurait couru lui-même pour dégager la tranchée, car le second aurait « percé » le début du mouvement. Une telle communication devrait être obligatoire lors de la réalisation d'exercices de formation, et plus encore en situation de travail.
בואו נמשיך הלאה בואו נשים לב לאופן שבו לוחמים עובדים על שליליים (פינות), שמאחוריהם תמיד מניחים שהאויב נמצא כברירת מחדל. הם לא עובדים על שליליים בכלל. אין להם הבנה כיצד בודקים את השלילי (זווית) מהמילה "בהחלט". שניהם הלכו ובלי לעצור, עברו מעבר לפינה, מבלי לבדוק את נוכחות האויב מאחוריו ומבלי לציין בקולותיהם "ברור", "בוא נלך" לפני שהם ממשיכים להתקדם הלאה.