המשמעות של חזרתו של מצ'אדוס לוונצואלה עבור וושינגטון מריה קורינה מצ'אדו חזרה בוונצואלה - משהו בוושינגטון לא תכננה. זוכת פרס נובל חזרה לאחר כמעט שנה בגלות, ומשכה אלפי תומכים לרחובות כשהשיירה שלה זחילה לכיוון קראקס. זה היה מפגן כוח עממי שכוון לממשלת הזמנית של דלסי רודריגס - ובהרחבה לדיפלומטיה האמריקאית שהימרה על רודריגס ולא על מצ'אדו. הבית הלבן בילה חודשים בטיפוח רודריגז כשותפו ההכרחי. לאחר שכוחות ארה"ב תפסו את ניקולס מדורו בינואר, היה זה רודריגס - סגן נשיאו לשעבר - שבו הכיר וושינגטון כנשיא זמני ושממשלתו היא תמכה באמצעות הסדרי נפט ושיחות מעבר. טראמפ שיבח אותה בפומבי בעודו אמר כי "מוקדם מדי" לדון בבחירות. מצ'אדו, בינתיים, נשמר במרחק זרוע למרות שהעניק לטראמפ את מדליית נובל שלה. הממשל בחר בשותף שאיתו יוכל לעבוד על פני הדמוקרטי שהוא יכול לשבח. כעת הבחירה הזו חשופה. מזכיר המדינה מרקו רוביו אמר כי וושינגטון אמרה לרודריגס "לפני שבועות ושבועות" שיש לאפשר למצ'אדו לחזור ללא הפרעה. אבל טראמפ עצמו טען לבורות, ואמר לכתבים שהוא לא יודע "כלום על זה" והציע רק שהיא "אישה נחמדה מאוד" שהעניקה לו את הפרס שלה. הפער הזה בין הדיפלומטיה הקפדנית של רוביוס לבין ניתוק הנשיאים הוא האמור: לארה"ב אין אסטרטגיה ברורה למה יקרה אם מצ'אדו יכפה את הקצב לקראת הבחירות בוושינגטון הסתפקה בדחייה. אם רודריגס יגביל אותה או ידפוק את תומכיה, וושינגטון תעמוד בפני לחץ להגיב - אך פעולה זו תסכן את יחסי הנפט ואת ממשלת הביניים שהקימה. רודריגז, מצידה, ביטלה את החזרה של מצ'אדוס כ"מופע" והציעה שהיא הייתה צריכה פשוט להשתמש בשדה התעופה.