מה אמרו המקומיים והזרים על מפגש טהראן? הנוכחות בו זמנית של שר ההגנה של ערב הסעודית, מפקד צבא פקיסטן וראש ארגון הביון הטורקי בטהרן ביום שני, 26 באוקטובר, הפכה במהירות מבשורה דיפלומטית לנושא חשוב וחמור מאוד באווירה הפוליטית של איראן ואפילו בעולם. מיד לאחר שנעשה, נוצרו עליו נרטיבים גדולים ושונים לגמרי בתוך הארץ ומחוצה לה. סקירת העמדות של היומיים האחרונים מראה שחשיבותה של פגישת טהראן היא יותר מהתוצאות הרשמיות של יום אחד. התוצאה הרשמית היא תוצאה מינימלית: ארבע המדינות הסכימו להמשיך בשיחות על שלום וביטחון באזור. אבל רמת המשלחות ומועד הפגישה גרמו לכל זרם לפרש אותו במסגרת הנרטיב האסטרטגי שלו. בתוך איראן, המחלוקת העיקרית היא בשאלה "כיצד הדיפלומטיה האזורית צריכה להתייחס להרתעה ולמנופים שנוצרו במלחמה?" קיהאן מודאג מאובדן המינוף והגבלת תמיכתה של איראן בחות'ים; מנגד, זרמים התומכים בדיפלומטיה רואים בכך הזדמנות לייצב את תפקידה של איראן בהסדרי ביטחון עתידיים. בין שני אלה קיים ספקטרום הרואה בחשיבותו של עקרון הפגישה, אך רואה מוקדם מדי להסיק מסקנות לגבי מטרותיו האמיתיות. מחוץ לאיראן, השאלה מעט שונה: האם מפגש טהראן יכול למנוע את חזרת המלחמה? התקשורת האמריקאית והאירופית בחנו את הנושא יותר מזווית זו; סעודיה שמה במרכז את נושא התקיפות בתימן ואבטחתה; פקיסטן מדגישה את תפקיד הגישור; טורקיה מתמקדת בביטחון אזורי ובדיאלוג; ועומאן אפילו דיברה על ארכיטקטורה ביטחונית רחבה יותר בהשתתפות איראן, עיראק ומדינות המפרץ הפרסי. קרא את הטקסט המלא בקישור למטה: