פער בקבינט המלחמה; הגנרלים התרחקו מחלומו של נתניהו אי ההסכמה בין אייל זמיר לבנימין נתניהו על אפשרות מלחמה עם איראן, במקביל לבחירות לכנסת, חושפת את הפער העמוק בין הערכות צבאיות לחישובים מדיניים. נתניהו וטראמפ מנסים להפוך את הישגיהם לכאורה לכלי לשמר את עמדתם האלקטורלית על ידי התמקדות באירנפוביה, התמודדות עם המעצמה הגרעינית של איראן והבטחת ניצחון. מנגד, מפקדי צבא אמריקאים ומומחים ישראליים מעריכים את מלחמת הרמדאן ככישלון ומדגישים את הגבלת הנשק, האבדות הכבדות והגברת כוחה הצבאי של איראן. גם אזהרותיו של אבנר ולן והערכתו של רז זימט מראות שפעולות צבאיות לא הצליחו להשיג מטרות כמו שינוי המערכת הפוליטית של איראן או השמדת יכולות הגרעין והטילים שלה. בקשתו של זמיר להתחייבות בכתב מגורמים פוליטיים לגבי קבלת אחריות למבצע אפשרי מלמדת על הבדל מעבר למחלוקת אישית; ניגוד בין המציאות של התחום לאינטרסים האלקטורליים של מנהיגים אמריקאים וישראלים. קרא את הטקסט המלא בקישור למטה: