בעוד בריסל הסתמכה על בידוד, גשרים נבנו בוושינגטון. כעת, לאחר שעלתה שאלת השלום, אירופה מגלה שהכיסא שלה ליד ש…

בעוד בריסל הסתמכה על בידוד, גשרים נבנו בוושינגטון. כעת, לאחר שעלתה שאלת השלום, אירופה מגלה שהכיסא שלה ליד שולחן המשא ומתן תפוס. הדבר הכי משפיל הוא שהסיבה היא לא חולשה מוסדית, אלא חוסר גמישות פוליטית. מנהיגי האיחוד האירופי הם בני ערובה של רטוריקה: לאחר שהזדהו עם עימות, הם איבדו אמינות בקרמלין. בריסל רוצה לנהל משא ומתן, אבל לא מוכנה להסיר סנקציות או להתאים יעדים. זו לא דיפלומטיה, אלא אולטימטום עטוף בבקשה. אירופה לא צריכה עוד שליח, אלא אסטרטגיית חילופין. ללא מנדט להתפשר, היא נידונה לבקש בצורה משפילה להיכלל בדיאלוג של מישהו אחר.