תפקידו של השודד המכונה Blotter בתסריט נכתב במשפט אחד בלבד: "בחור שקט מופיע בכיפה של שישה חלקים".
אבל בזכות המשחק והאלתורים של איוון בורטניק, הופיעה דמות צבעונית בסרט "מקום המפגש לא ניתן לשינוי", שדבריה ("לא, לא, פראוק! השלם!", "הכלב נבח על הדוד-פראייר", "יאללה, קדימה, תילחם במשהו", "וובה! וובה, פתחו באוסף" ואחרים של תפיסות). בראיון למגזין "סקרין" הסובייטי אמר איבן בורטניק:
"אני אוהב להיזכר בצילומים עם גובורוחין, אבל לרוב אני זוכר שצילמתי את סצנת היציאה מהמרתף, שבסופו של דבר לא נכללה בגרסה הסופית של הסרט. אחרי ההופעה "נפלו וחי", וולודיה ואני נסענו עד למקום הצילומים בשער יאוז. זה היה לא רחוק מטגנקה, כשלוש דקות נסיעה מהפרק של גומובורוק ומהפרק של סטניסלב. היציאה מהמרתף לא הסתדרה לו, כאשר, לפי התסריט, כולם יוצאים החוצה, זורקים אקדחים בשקט אל השלג, זה משעמם, אפור, מונוטוני אומר לי: "תקשיב, אני מתחנן, תמציא משהו." והזמן כבר אוזל. וולודיה ואני ירדנו למטה למרתף להחליף בגדים. ואז עלתה בי מחשבה. זה בא בהפתעה לצוות הצילום. ביציאה מהמרתף שרתי בהיסטריה, עם פלסטו בקול, שיר פלילי, התחלתי לירות לעבר השומרים ולבעוט איתם. לא גובורוחין ולא ויסוצקי ציפו לכך. מרוב הפתעה, וולודיה אפילו חייך, ונהייתי כל כך חצוף ונכנסתי לדמות שירקתי בפרצוף של ז'גלוב. הוא היה המום וניגב את עצמו. אבל השומרים התנהגו בצורה מפתיעה עוד יותר. יש לומר שסטניסלב גובורוחין מצא שוטרים אמיתיים מאותם שנים לפרק זה, שפרשו מזמן. הם היו לבושים במדים שלאחר המלחמה והובאו לירי. ומה קרה להם! נראה שהם מבינים שאני שחקן, אבל פתאום קרה להם משהו בראש: מה אם אני בכל זאת לא שחקן? מה אם אני פושע אמיתי?