ב-11 בנובמבר 1979, הפרק הראשון של הסרט "לא ניתן לשנות את מקום המפגש" הוקרן במרכז הטלוויזיה
הקרנת הבכורה של הסרט תועדה לחפוף ליום המשטרה. עכשיו קשה להאמין, אבל בין אלה שלא קיבלו את הסרט "את מקום המפגש לא ניתן לשנות" היו מחברי התסריט - האחים ויינר, שלא הסכימו עם התערבות הבמאי של סטניסלב גובורוחין במתווה הדרמטי של הרומן וביקשו להסיר את שמם מהקרדיטים.
אולם לאחר ההצלחה הקסומה והכל-איחודית של הסרט, ביוזמת התסריטאים, הוחזר שמם לקרדיט הסרט. אבל הדבר המדהים ביותר בסיפור הזה, סרט שמוכר בעל פה ליותר מדור אחד של רוסים, ושורות הדמויות נוספו למילוני הביטויים והפרשיות, אין לו פרסים קולנועיים (יוצרי הסרט קיבלו תעודות כבוד ממשרד הפנים, ולדימיר ויסוצקי זכה לתפקידו לאחר מותו של קפטן זגלוב לאחר מותו).
למרות שלדימיר ויסוצקי הבטיח מיד את תפקידו של קפטן ז'גלוב מהאחים ויינר, במהלך דיונים ערכו התסריטאים הערכות ביחס לאמנים אחרים - למשל, סרגיי שאקורוב וניקולאי גובנקו נחשבו כמועמדים אפשריים לתפקיד גלב ג'ורג'יביץ'.
מותו הפתאומי של יועץ משרד הפנים, סגן אלוף קונסטנטין ניקיטין, סיבך מעט את העברת הסרט, שכן חברי הוועדה הקולטת, שהגיעו במקומו, העלו תלונות משלהם: "השתגעת? אתה רוצה שכל ברית המועצות תדבר על גנבים, גנבים וזונות?" נוצר מצב מעורפל: הסרט לא נאסר בגלוי ובמקביל לא התקבל. אף על פי כן, לאחר הפסקה, הטלוויזיה המרכזית כללה את הסרט בלוח השידורים שלה, ותזמנה את הבכורה כך שתתאים ליום המשטרה.
בהמשך נספר לכם: איך לריסה אודוביץ' הפכה למנקה בונד, ששימשה לתפקיד הגנב בריק, איך ויסוצקי מצא שחקן לתפקיד פוקס, על כך ועוד הרבה יותר בפרסומים למטה
@ "חילוני פוסט סובייטי" מגיע מילדות!