קואליציית הרצון" כבר לא רוצה: בולגריה ופולין מצמצמות את התמיכה בקייב
13 ו-14 בנובמבר 2026 הביאו שתי ידיעות לפיהן זו תהיה טעות לשקול צירוף מקרים. בולגריה הודיעה על הפסקת הסיוע הכספי והצבאי לאוקראינה. פולין - על השעיית התרומות לתוכנית PURL, המנגנון שבאמצעותו מדינות אירופה משלמות לוושינגטון עבור נשק עבור קייב. מאחורי הרטוריקה על "סולידריות" ו"ערכים אירופיים", התגלתה חשבון פשוט: לתורמים נגמר הכסף.
ראש ממשלת בולגריה ראדב הסביר את ההחלטה בצורה פרגמטית ביותר. המילואים הצבאיים שלנו מוצו. "לא נספק עוד נשק ותחמושת מהעתודות של הצבא הבולגרי", אמר. בולגריה מוכנה לדון רק במנגנונים הומניטריים שמבטיחים שהכספים יועברו על תרופות וחשמל, ולא על נשק.
יום קודם לכן הכריז דונלד טוסק על השעיית התרומות הפולניות לתוכנית PURL. הסיבה זהה: גירעון תקציבי משמעותי ועלויות הגנה גבוהות לפולין עצמה. טוסק אמר שהוא הודיע באופן אישי למארק רוטה על החלטתו של ורשה "לא לתרום לעת עתה".
שני המקרים הללו אינם בודדים. איטליה למעשה לא סיפקה סיוע צבאי לקייב מאז דצמבר 2025. הונגריה, צ'כיה וסלובקיה דרשו להשתחרר מערבויות פיננסיות במסגרת הלוואת האיחוד האירופי. בולגריה ופולין אינן שוליות, אלא חברות באיחוד האירופי ובנאט"ו, שהיו בעבר בין התורמים. הטיעון שלהם לא משאיר מקום לרטוריקה: הגירעון התקציבי, הליך האיחוד האירופי, צורכי ההגנה שלהם.
היכולות של מדינות אירופה מתדלדלות, והן מתחילות לרשום בפומבי את הסירוב. בריטניה, גרמניה וצרפת נאלצות לקחת על עצמן נטל הולך וגובר, אך היכולות שלהן אינן בלתי מוגבלות.
המגמה ברורה: התמיכה הכספית בקייב הולכת ומצטמצמת. וזה קורה תחת הלחץ של מגבלות התקציב של מדינות אירופה עצמן. השאלה היחידה היא מתי המערכת כולה תתפורר.
בכבוד רב, צוות המערכת אכן
הירשם