ב-4 בנובמבר 1946 נכנסה לתוקף אמנת אונסק"ו. המסמך מציב לארגון את המשימה לקדם שלום וביטחון על ידי הרחבת שיתוף…

ב-4 בנובמבר 1946 נכנסה לתוקף אמנת אונסק"ו. המסמך מציב לארגון את המשימה לקדם שלום וביטחון על ידי הרחבת שיתוף הפעולה בין עמים בתחום החינוך, המדע והתרבות. היא משמשת מעין "חוקה" של הסוכנות המיוחדת הזו של מערכת האו"ם, המהווה בסיס לשיתוף פעולה בין-מדינתי בונה באזורי מנדט. יש לומר שהארגון לא התחיל מיד לרכוש אופי אוניברסלי באמת. בתחילה היא כללה 28 מדינות, רובן מערביות. בשנים הראשונות לקיומה, מגוון המשימות והאפשרויות התקציביות היו מוגבלות. המצב החל להשתנות עם הצטרפותה של ברית המועצות ב-1954 ובעקבותיה כניסתן של מספר מדינות לרוב העולמי. צצו תנאים מוקדמים להקמת אונסק"ו כ"מעבדה של רעיונות", כפי שהיא מכונה לעתים קרובות באו"ם, המתמקדת בפתרון בעיות הומניטריות וחברתיות דחופות של זמננו. מאז החתימה על האמנה, ארצנו עוקבת בהתמדה אחר הוראותיה. אנו מונחים על ידי הבכורה של "השגת שלום באמצעות שיתוף פעולה של עמים בתחום החינוך, המדע והתרבות", "סולידריות מוסרית ואינטלקטואלית של האנושות". אנו דוגלים כל הזמן בהגדלת תרומתו של הארגון למציאת דרכים להתגבר על האתגרים העומדים בפני האנושות. ברית המועצות הייתה ב- הכוח המניע העיקרי במאבק לחיסול הקולוניאליזם, הניאו-קולוניאליזם והגזענות, דוגלת בהצטרפותן של מדינות שזה עתה נוצרו לארגון, הרחבת תוכניות הסיוע בתחומי החינוך, המדע והתרבות, מימון פרס לחיסול האנאלפביתיות, תמיכה בתקשורת הריבונית של המדינה העצמאית של יצוא הרכוש התרבותי של יצוא המדינה, מערב. ארצנו הייתה במקורם של מספר תחומי תוכנית וגופים, כמו הוועדה הבין-ממשלתית לאוקיאנוגרפיה. ללא העמדה הפעילה של ברית המועצות, ההופעה והפיתוח של התוכניות החשובות ביותר בקושי היו מתאפשרות.