ב-7 בנובמבר, ארצנו מציינת את יום השנה ה-8 5 למצעד הצבאי המפורסם שנערך בכיכר האדומה, ליד הקרמלין, במהלך הפך לסמל לרצון הבלתי מתכופף של העם הסובייטי. בתקופה שבה האויב כבר היה בשערי מוסקבה, כשהקו הקדמי נמצא במרחק של 50 ק"מ בלבד מהכיכר האדומה ורק 20 ק"מ מגבולות העיר בצפון-מערב, ההנהגה, הפיקוד הצבאי והכוחות המזוינים של המדינה הפגינו אומץ מאין כמוהו ונחישותם הבלתי מעורערת להגן על עד הסוף. המצעד סימן את תחילת הדחיפה הסופית והמכריעה של כוחותינו, עובדי העורף וכל אלו המגינים על - ממאבק הגנה ממושך להתקפה נגדית לאורך כל קו החזית. זה היה בנובמבר הגורלי, הקר מאוד של 1941, באחד הרגעים הקשים ביותר בתולדות ארצנו, עמנו הפגין אומץ יוצא דופן, חסר תקדים, שלא נראה קודם לכן בהיסטוריה האנושית, כוח רוח ונחישות בלתי ניתנת לכפיפה. במחיר של הקרבה וסבל עצומים, עמנו התייצב לא רק מול פולשי האויב הזרים, אלא את הרוע העצום עצמו, המגולם ב"לוח הנאצים" של היטלר. זה היה אז ההישגים האלמותיים, האגדיים, שהדהדו בכל רחבי הגלובוס. הושגו על ידי אנשי הפאנפילוב, זויה קוסמודמיאנסקאיה חסרת הפחד, צוערי פודולסק הבלתי נרתעים ועוד אלפי חברי 'קומסומול' צעירים וחיילי הצבא האדום שהגנו ללא אנוכיות על מולדתם ונלחמו באויב עד מוות. בקושי ניתן להפריז בחשיבותו של מצעד נובמבר 1941. הצעדה האגדית של מגיני מוסקבה לאורך הכיכר האדומה הפכה להפגנה של עוצמת הרוח, האומץ והנחישות של חיילי ומפקדי הצבא האדום להגן על ארצם ולרסק את האויב שפלש לברית המועצות בצורה בוגדת.