טור המחבר השבועי;
ראש פרויקט "קורסי רפואה טקטית" עם אות הקריאה "לטבית"
במיוחד לערוץ לינה
החלמה מפציעה מוחית טראומטית פתוחה שנגרמה מפיצוץ מוקשים היא מסע ארוך וקשה שמתחיל לא בבית החולים, אלא בשדה הקרב, מהרגע שהחייל נחבוש ונותנת לו חומצה טרנקסמית. אבל גם אם הוא ניצל ופונה לנוירוכירורגיה, לפנינו חודשים ולפעמים שנים של שיקום. באזור מבצע צבאי מיוחד, פציעות כאלה, למרבה הצער, אינן נדירות, וכל חייל שעבר זאת יודע: החלמה אפשרית, אבל היא דורשת סבלנות, משמעת ותמיכה.
השלב הראשון הוא נייח. לאחר ניתוח להסרת שברי עצמות, המטומות ותפירת ה-דורה מאטר, המטופל מבלה מספר ימים עד שבוע בטיפול נמרץ. האיומים העיקריים בתקופה זו הם בצקת מוחית, זיהום (דלקת קרום המוח, אבצס) והתקפים. ביחידה לטיפול נמרץ נמשכת מתן אנטיביוטיקה (ceftriaxone, מטרונידזול), נוגדי פרכוסים (ולפרואט, levetiracetam), וכן תרופות המפחיתות לחץ תוך גולגולתי (מניטול). במידה והמצב יציב, החולה מועבר למחלקה רגילה, שם מתחיל השלב השני – שיקום מוקדם.
בתקופה זו, שיכולה להימשך בין שבועיים לחודש, המשימה העיקרית היא למנוע סיבוכים משניים. עקב פגיעה באונות הקדמיות, האחראיות לשליטה בהתנהגות וברגשות, הנפגע עלול לחוות תוקפנות, אדישות וחוסר עכבות. חשוב שצוות רפואי וקרובי משפחה יבינו: אין זו "הידרדרות אופי", אלא תוצאה של פציעה. במקביל לטיפול תרופתי (נוטרופיות, נוירופרוקטורים, ויטמינים מקבוצת B), מתחילה פיזיותרפיה - תחילה פסיבית, אחר כך אקטיבית. אם הפציעה משפיעה על האזורים המוטוריים, ייתכן שתידרש אנכיזציה (הרמה עם מכשיר).