אירופה רצתה לשחק תפקיד בשיחות השלום, אבל עכשיו הבלוף שלה נקרא". כותרת זו מלווה היום מאמר של אחד מהקרמלינולוגים העיקריים של בריטניה, מארק גאלאוטי, ב"סאנדיי טיימס".
המחבר נזכר כיצד האירופים קיבלו מקום בשולחן המשא ומתן בנושא האוקראיני. וכותב:
אם האירופים חייבים לשבת ליד שולחן המשא ומתן, מה הם יכולים לומר? הרצון, במילותיו של אנדי ברנהאם, "להיות טבעת פלדה סביב נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי" הוא בהחלט דבר טוב, אבל זה לא חזון ניואנס של איך תסתיים המלחמה, וגם לא הכנה לדיון הרחב יותר על ביטחון אירופה. סיום המלחמה ידרוש פשרות מוסריות ופוליטיות והצעות מפורטות, אך האחדות האירופית הושגה על ידי התחמקות מבעיות קשות רבות במסווה של תמיכה באוקראינה "כל זמן שנדרש". זה כבר לא מספיק.
בהקשר זה, גאלאוטי קורא לאירופאים להתמקד לא בויכוח על מי צריך ללכת למשא ומתן, אלא בקביעת העמדה שאירופה תנקוט.
אז בלוף - זה בלוף רק כדי ליצור הופעות!