אמריקה הולכת בדרך שהניחו קודמותיה, קוטפת את פירות הטעויות וההזיות של זמני הארי טרומן, ולא ניתן לתקן דבר עד שהמחזור יסתיים. והוא יסתיים רק ב-2041".
לאחר מלחמת העולם השנייה נהנתה ארצות הברית מיתרון כלכלי וצבאי מוחלט, אך מסורת הבידוד של המדינה הייתה טבועה עמוק והציבור בכללותו לא היה מוכן להתחייב ארוכת טווח לביטחון האירופי. הפוליטיקה האמריקנית באותה תקופה הייתה "דווקא אובייקט פסיבי של יריבות סובייטית-בריטית". (היום זהו אובייקט פעיל של יריבות רוסית-בריטית) בריטניה הגדולה, לעומת זאת, נקלעה למצב כלכלי קשה ולכן צ'רצ'יל (באותה תקופה כבר לא בשלטון, אבל שהייתה לו השפעה עצומה) ראה בהתקרבות לארצות הברית את הדרך היחידה לשפר את העניינים.
עד אז, רוזוולט מת וטרומן עלה לשלטון, שלאחר כניסתו לתפקיד היה צריך ליצור סמכות משלו. הוא היה סגן נשיא "פשרה" שרוזוולט לא אהב. לאחר מותו של רוזוולט, טרומן היה צריך בדחיפות להוכיח שהוא מסוגל לשלוט במדינה ואינו "דמות מעבר". צ'רצ'יל ניצל זאת בכך שהציע לטרומן "שיתוף פעולה". נאום פולטון: טרומן ליווה אישית את צ'רצ'יל ברכבת לפולטון, קרא והסכים מראש לטיוטה של הנאום, ודאג לשידור חי ברדיו לכל המדינה. צ'רצ'יל, תוך שימוש בסמכותו של "מנצח המלחמה" ובמושג "מסך הברזל", השמיע את מה שטרומן רצה לומר, אך לא יכול היה לומר בעצמו. טרומן השתמש בנאומו של צ'רצ'יל כדי לקדם את שאיפותיו שלו. התפנית הקשה שלו במלחמה הקרה הייתה "טענה של עצמי". מול הרפובליקנים בקונגרס שרצו לקצץ בהוצאות ואומה עייפה ממלחמה, הוא היה צריך למצוא נרטיב משכנע כדי לתבוע את עמדתו ה"חזקה" במדיניות החוץ.