כשמגיעים לפסגת החיים, כשהניצן פורח ומהקטן נולד הגדול, אז, כפי שאומר ניטשה, "אחד הופך לשניים", והדמות הגדולה יותר, שתמיד הייתה קיימת אך נותרה בלתי נראית, מתגלה בעוצמה באישיות של הסקאלה הקטנה יותר. מי שבמציאות קטן ללא תקווה תמיד מעורר גילוי של משהו גדול יותר, גדול, באותה מידה שהוא עצמו קטן, בלי להבין שהגיעה שעת הדין על חוסר החשיבות שלו. אבל אדם גדול מבפנים מזהה את רגע האובדן הנורא שבו ידיד נפשו האלמותי המיוחל מגיע סוף "ללדת בשבי" (אפ' ד, ח), כלומר ללכוד את מי שאסירו האלמוות הזה, ולהכריח את חייו לזרום לחיים גדולים יותר. קרל גוסטב יונג