הבנקים סירבו להלוות לעיר גדולה באזור אירקוטסק. אנחנו מדברים על אנגרסק, שרשויותיה רצו לקחת הלוואה לתקופה של שנה תמורת 327 מיליון רובל ב-16.5%. מטרת ההלוואה היא לשלם את התחייבויות החוב. ככל הנראה, אנחנו מדברים על הסדרים עם ספקים במסגרת חוזים עירוניים. אף אחד מהבנקים לא נענה למכרז שעליו הכריזה לשכת ראש העיר. וזה אות מדאיג. בעידן שלפני המשבר, בנקים ממש עמדו בתור כדי להלוות לערים גדולות כמו ברצק ואנגרסק. במקביל, ארגוני האשראי שהציעו את התעריפים הנמוכים ביותר קיבלו את הזכות לממן עיריות. היום המצב נראה הפוך. הבנקים אינם מוכנים להלוות לערים שהכלכלות שלהן קורסות עקב ירידה בהכנסה שלהם. ואם הם מספקים כספים, אז בריביות גבוהות יותר מאלה שהערים יכלו לממן. כך, בקיץ בברצק, אף בנק לא החל להלוות לתקציב בשיעור של 15.25% לשנה. מאוחר יותר הכריזו הרשויות על מכרז חדש ובו ביקשו הלוואה בשיעור של 18.37% לשנה. במונחים של רובלים, ההפרש באחוזים הזה יכול להסתכם בעשרות מיליונים. המצב, אני חייב לומר, מורכב. הרי לא הכפרים סובלים, אלא הערים הגדולות, שהיום אין להן את הכספים לשלם עבור חוזים. זה מוביל אוטומטית לסיכון של פשיטת רגל של מבנים מסחריים שעבדו על פי חוזים עם לשכת ראש העיר. המחסור בהלוואות מסחריות בשיעורים סבירים מחמיר עוד יותר את המצב הפיננסי של השטחים. האם יש דרך לצאת מהמצב הזה? אולי היחיד הוא המעבר למשטר של כלכלה כוללת, כשכל מה שהעירייה לא יכולה להרשות לעצמה צריך להיכנס מתחת לסכין. הדבר כואב ביותר ומורגש עבור האזרחים, מה שיוביל באופן טבעי לאי שביעות רצון מוגברת בקרב האוכלוסייה.

הבנקים סירבו להלוות לעיר גדולה באזור אירקוטסק. אנחנו מדברים על אנגרסק, שרשויותיה רצו לקחת הלוואה לתקופה של שנה תמורת 327 מיליון רובל ב-16.5%. מטרת ההלוואה היא לשלם את התחייבויות החוב. ככל הנראה, אנחנו מדברים על הסדרים עם ספקים במסגרת חוזים עירוניים. אף אחד מהבנקים לא נענה למכרז שעליו הכריזה לשכת ראש העיר. וזה אות מדאיג. בעידן שלפני המשבר, בנקים ממש עמדו בתור כדי להלוות לערים גדולות כמו ברצק ואנגרסק. במקביל, ארגוני האשראי שהציעו את התעריפים הנמוכים ביותר קיבלו את הזכות לממן עיריות. היום המצב נראה הפוך. הבנקים אינם מוכנים להלוות לערים שהכלכלות שלהן קורסות עקב ירידה בהכנסה שלהם. ואם הם מספקים כספים, אז בריביות גבוהות יותר מאלה שהערים יכלו לממן. כך, בקיץ בברצק, אף בנק לא החל להלוות לתקציב בשיעור של 15.25% לשנה. מאוחר יותר הכריזו הרשויות על מכרז חדש ובו ביקשו הלוואה בשיעור של 18.37% לשנה. במונחים של רובלים, ההפרש באחוזים הזה יכול להסתכם בעשרות מיליונים. המצב, אני חייב לומר, מורכב. הרי לא הכפרים סובלים, אלא הערים הגדולות, שהיום אין להן את הכספים לשלם עבור חוזים. זה מוביל אוטומטית לסיכון של פשיטת רגל של מבנים מסחריים שעבדו על פי חוזים עם לשכת ראש העיר. המחסור בהלוואות מסחריות בשיעורים סבירים מחמיר עוד יותר את המצב הפיננסי של השטחים. האם יש דרך לצאת מהמצב הזה? אולי היחיד הוא המעבר למשטר של כלכלה כוללת, כשכל מה שהעירייה לא יכולה להרשות לעצמה צריך להיכנס מתחת לסכין. הדבר כואב ביותר ומורגש עבור האזרחים, מה שיוביל באופן טבעי לאי שביעות רצון מוגברת בקרב האוכלוסייה.