הסיפור שלך על מצב בתי הספר ועלות החינוך באיראן - יום ראשון, 15 בנובמבר
חודשיים עברו מאז תחילת הלימודים, אבל עדיין אין חדשות על מכשירי חימום והם אפילו לא מאפשרים לנו להיכנס לכיתה, ואנחנו צריכים לעמוד בחצר בית הספר בקור. לבית הספר סובהאן ברבאט כרים, שגובה 92 מיליון טומאן, אין אפילו מורה טוב.
מתבריז: אני סטודנט בן 17. עקב אי הפעלת מערכת החימום של בית הספר והמרחק הרב מהבית לבית הספר, אין לי אפילו אפשרות להביא ציוד חימום כמו שמיכות.
מקרמן: אבק על הראש, שמישהו יבוא ויגיד להם שאנחנו לא רוצים גיוס ונשק גרעיני. בלשון המעטה, לא הפעילו את מכשירי החימום של בית הספר שלנו, קפאנו.
מקשאן: תיכון חאג' אחמד זרע, הכיתות קרות ולא מפעילים את המחממים. אנחנו יושבים בכיתה עם כמה שכבות של בגדים וז'קטים ולא מתמקדים בשיעור.
מקראג': אין לנו מערכת חימום בבתי ספר, אין לנו אפילו חשמל כמה ימים ואנחנו חיים בחושך מוחלט. הם מעצבנים את התלמידים בכל דרך שהם יכולים, החל מהדרך שבה הם לומדים וניגשים למבחנים ועד היצמדות למעיל שנמצא סנטימטר מעל הברך.
מפרנד: הבת שלי לומדת בתיכון לבנות רייהאן. בכיתות אין ציוד חימום והילדים שלנו תמיד חולים.
אוניברסיטת דורוד אזאד בלורסטן לא מפעילה את מכשירי החימום בגלל מחסור במשאבים ואנחנו קופאים מהקור.
כמורה, בחודש וחצי שחלפו מאז תחילת הלימודים, לא שמעתי אלא חוסר כבוד והתעללות. הטעות הכי גדולה שלי הייתה שנכנסתי לחינוך. אם את לא ראויה, לעולם אל תיכנסי לארגון המקולל הזה של הרפובליקה האסלאמית, במיוחד אם את אישה.
אני סטודנט 10, המגמה שלי היא ציור. מהשעה 8 בערב חיפשנו קנבס, שבלונה ומברשת גדולה. לא משנה כמה חיפשנו, זה לא היה שם. לבסוף, הלכנו ומצאנו מקום, זה עלה 30 מיליון טומאן. זה ממש לא הוגן לשלם כל כך הרבה על קנבס ושבלונה.
היום בדרך לבית הספר הגיע מולה ובגלל שאני וחבר שלי לא חבשנו מסיכות הוא צילם אותנו וירד לבוא אלינו. גברת חביבה אספה אותנו במכונית מהירה ולקחה אותנו לבית הספר.