הנרטיב שלך: מצב החיים בצל הדיכוי הפוליטי והמתחים הצבאיים - יום חמישי, 29 באוקטובר העונה הקרה מתקרבת, רציתי לקנות לעצמי ז'קט. בכל חנות שהלכתי אליה, הז'קט היה לא פחות מ-8 מיליון טומאן. זה ממש מצחיק. כל העולם משתמש בכוחות קרוא וכתוב ויצירתיים, אבל באיראן מי שהוא גנב ושקרן יכול להפוך למנהל, מנהל ועובד. זה כמו לרוץ על הליכון לכל החיים. בגלל הממשלה הזו, חיינו, הנוער והחלומות שלנו נהרסו. עכשיו אין לנו אפילו לחם לאכול. מיליוני אנשים מובטלים בטהרן. מח'לוס: אני מחפשת דירה להשכרה לחודש. בעלי הבית הגדילו הרבה את המשכנתא והשכרות. הבתים לא גבוהים מ-50 מטר, אבל המחירים אסטרונומיים. יקר זה לא רק לקנות בית, רכב, בשר ובגדים. המצב הגיע למצב שכאשר אתה חולה אתה קודם כל מפחד ממחיר התרופות והטיפול, אחר כך אתה חולה בעצמך. זה כמו להיות בחיים הפך למותרות, רק חיי אדם יקרים. לא נותנים קמח בכפר שלנו, אפילו לחם אין לנו וצריך ללכת לקנות בעיר. אם נשתמש בכרטיס בנק כדי לקנות לחם, הם לא יתנו לנו יותר קמח. אומרים אל תקנו לחם חודשיים וניתן לכם קמח. אני גר עם שלושת ילדיי בקאלברג ומסבסוד כבר זמן מה. איזה חטא עשינו? התפקיד שלי הוא לנהוג בסנאבוקס, אנחנו לא מגיעים לשם בכלל. לעזאזל אותם. אני סטודנט ואני צריך כלי כתיבה כדי ללמוד, אבל המחירים כל כך יקרים שאני אפילו לא יכול לקנות מחברת ללימוד. אתה אפילו לא יכול ללמוד בארץ הזאת.