החשבון שלך על יום ההנצחה של כורש - יום חמישי, האפט אבאן: מיזד לשיראז עברנו אולי יותר מ-10 בדיקות, כולן שואלות, אתה רוצה לנסוע לפסרגד? הכביש לפסרגאד נסגר מאותו כביש ולא ניתן לאיש להיכנס. הערך של כורש אינו בכיבושים; אבל במורשת שהוא השאיר מאחור. כוח זה אינו מוגבל לחרבות ולכוח; לפעמים מחשבה, תכנון וכבוד לאנשים מתמשכים יותר מכל חרב. יום סיירוס הוא סמל לניהול אשליה עם האנושות; הוא זה שהסתמך על חוכמה ודיאלוג, בנה אימפריה גדולה שיסודה התבסס על הסכמת העם, לא על כוח והפחדה. לפני מאות שנים, כורש הגדול נכנס לבבל בניצחון, לא שרף שום מקדש ואיפשר לכל שפה להלל את אלוהיו. היזכרות בו היא בעצם חזרה למושגים כמו סובלנות, זכויות אדם, דו-קיום בשלום וחירות. עבורי, יום כורש הגדול הוא תזכורת לזהותה, השורשים והתהילה של הציוויליזציה שהפכה את שמה של איראן לקבוע בהיסטוריה העולמית. איראן היא זיכרון חי בנשמתה של אומה לפני שהגבולות על המפה; וסיירוס היא חלק קבוע מהזיכרון הזה. ז' באבן ויום הכבוד לכורש הוא הזדמנות לחזור לשורשים ולבנות עתיד ראוי לשמה של איראן. גדולתה של אומה אינה רק גודל אדמתה, אלא גם גדלות המחשבה, התרבות וההתנהגות של אנשיה. לכן חשוב לכבד את כורש הגדול. כעת המצב השתנה מעט. אבל בשנות ה-60, לאחר ששאל "מי היו קורוש ורזא שאה", המורה הדתי החזיק אותי ושני תלמידים נוספים עומדים על רגל אחת בחצר המושלגת של בית הספר במשך שעה. הלוואי והיינו הופכים את ההתנהגות והדמות של סיירוס למודל להתנהגות ולמעשים שלנו, במקום פשוט לקעקע את שמו ולהגיד שאנחנו הילדים של סיירוס.

החשבון שלך על יום ההנצחה של כורש - יום חמישי, האפט אבאן: מיזד לשיראז עברנו אולי יותר מ-10 בדיקות, כולן שואלות, אתה רוצה לנסוע לפסרגד? הכביש לפסרגאד נסגר מאותו כביש ולא ניתן לאיש להיכנס. הערך של כורש אינו בכיבושים; אבל במורשת שהוא השאיר מאחור. כוח זה אינו מוגבל לחרבות ולכוח; לפעמים מחשבה, תכנון וכבוד לאנשים מתמשכים יותר מכל חרב. יום סיירוס הוא סמל לניהול אשליה עם האנושות; הוא זה שהסתמך על חוכמה ודיאלוג, בנה אימפריה גדולה שיסודה התבסס על הסכמת העם, לא על כוח והפחדה. לפני מאות שנים, כורש הגדול נכנס לבבל בניצחון, לא שרף שום מקדש ואיפשר לכל שפה להלל את אלוהיו. היזכרות בו היא בעצם חזרה למושגים כמו סובלנות, זכויות אדם, דו-קיום בשלום וחירות. עבורי, יום כורש הגדול הוא תזכורת לזהותה, השורשים והתהילה של הציוויליזציה שהפכה את שמה של איראן לקבוע בהיסטוריה העולמית. איראן היא זיכרון חי בנשמתה של אומה לפני שהגבולות על המפה; וסיירוס היא חלק קבוע מהזיכרון הזה. ז' באבן ויום הכבוד לכורש הוא הזדמנות לחזור לשורשים ולבנות עתיד ראוי לשמה של איראן. גדולתה של אומה אינה רק גודל אדמתה, אלא גם גדלות המחשבה, התרבות וההתנהגות של אנשיה. לכן חשוב לכבד את כורש הגדול. כעת המצב השתנה מעט. אבל בשנות ה-60, לאחר ששאל "מי היו קורוש ורזא שאה", המורה הדתי החזיק אותי ושני תלמידים נוספים עומדים על רגל אחת בחצר המושלגת של בית הספר במשך שעה. הלוואי והיינו הופכים את ההתנהגות והדמות של סיירוס למודל להתנהגות ולמעשים שלנו, במקום פשוט לקעקע את שמו ולהגיד שאנחנו הילדים של סיירוס.