אין כסף לתרופות, אין יכולת לקנות בגדים; הנרטיב של העם האיראני על העוני הנרחב
עבור אזרחים רבים הנושא אינו עוד הפחתת רמת הרווחה, אלא מתן הוצאות מחיה בסיסיות והישרדות עד סוף החודש
בעוד מסעוד מזיקיאן מדבר על הירידה בהכנסות הנפט של הרפובליקה האסלאמית של איראן והאפשרות להפגנות רחוב, מסרים של אנשים מחלקים שונים של איראן ל-להיות עצמאי מספקים תמונה של משבר פרנסה עמוק, חוסר יכולת לספק צרכים בסיסיים וחוסר שביעות רצון ציבורית גוברת. מעובדים שנאלצים לנסוע לאחר שעות העבודה ועד לסטודנטים שאינם יכולים להרשות לעצמם ספרי לימוד, הנרטיבים מראים שהעלות אינה מוגבלת להחרגת בילויים ורכישות מיותרות, אלא הגיעה לטיפול, חינוך, מזון ואפילו בטיחות ברכב.
ביום חמישי, 28.11, בהתייחס להגבלות על מכירת נפט ואספקת מט"ח, הזהיר מסעוד מזיקיאן כי סגירת נתיבי יצוא הנפט והשבתת מפעלים יעמידו את הממשלה בפני ירידה בהכנסות המט"ח והמיסים, ומצב כזה עלול להוביל למחאות רחוב.
דברים אלו הועלו במצב בו ההודעות שקיבלה פרסית אינדפנדנט מעידות על התפשטות הלחץ הכלכלי בין קבוצות הכנסה שונות.
עובד בחברת אוטובוסים בשהינשהר, עוספיה, שיש לו ילד אחד, אומר שעם שכר חודשי של 20 מיליון טומן ועלות השכרת בית, הוא נאלץ לנסוע ברכב פרטי לאחר סיום העבודה, אך העלייה בעלות התיקונים והפחת של המכונית גרמה לחלק גדול מההכנסה הנוספת שלו לבזבז שוב על אותו רכב.
אדם אחר מקאראג', עם משכורת של 45 מיליון טומאן, מספר על חוסר היכולת שלו לשכור בית או לקנות רכב. בהיותו שוכר, הוא לא רואה עתיד לשפר את מצבו הכלכלי.
לחץ הפרנסה הגיע אפילו למשפחות בעלות שתי הכנסות. אחד מחברי הסגל של האוניברסיטה עם משכורת חודשית של 50 מיליון טומן אומר שגם אשתו מרוויחה 35 מיליון טומן, אבל שכרם הכולל של 85 מיליון טומן אינו מספיק לכיסוי הוצאות המחיה שלהם עד החודש העשירי.
בבושהר, חייל עם משכורת של 25 מיליון טומאן אומר שאינו מסוגל לפרנס את הוצאות משפחתו.