הנסיך רזא פהלווי: לא לפייסנות עם הרפובליקה האסלאמית ולא מלחמה, תמיד הגנתי על הדרך השלישית, שמבוססת על הפעלת לחץ מירבי על הרפובליקה האסלאמית ותמיכה מירבית בעם איראן. הנסיך רזא פהלווי המשיך את נאומו בטקס קבלת פרס החירות לשנת 2026 של קרן פרידריך נאומן בכנסיית פאולסקרשה ההיסטורית בפרנקפורט, תוך הדגשת השורשים ההיסטוריים של החירות באיראן, תיאר את המחשבה החוקתית כעדיין חיה בחברה האיראנית ואומר שהאידיאל של הריבונות של החוקה והחוקה הפוליטית האידיאל של הריבונות של החוקה והחוקה. העם ממשיך במאבקים ובמחאות של האיראנים כיום. בהקשר זה אמר: "המחשבה החוקתית, שמשמעותה הכוח הפוליטי מוגבל לחוקה ומקורו ברצון העם, עדיין חיה באיראן. האידיאל הזה ממשיך בנוכחות כל צעירה שעוברת במחסום ללא חיג'אב, כל עובד ששובת וכל סטודנט שמסרב לשתוק. בחלק אחר של נאומו, הדגיש הנסיך רזא פהלווי, בתגובה לתפיסה שדמוקרטיה וזכויות אדם הם מושגים מיובאים ושייכים למערב, שהאיראנים אינם צריכים ללמד את הערכים הללו על ידי מדינות זרות.
לדבריו, "אף אחד לא נדרש להביא דמוקרטיה לאיראן או ללמד את העם באיראן. זכויות אדם הן לא משהו שאנחנו צריכים לייבא מבחוץ וחופש הוא לא מושג זר עבורנו. אנחנו האיראנים הם היורשים של ציוויליזציה שהייתה חלוצה בגיבוש אידיאלים כמו זכויות אדם, חופש הפרט וכבוד האדם". הוא גם ראה שהרפובליקה האסלאמית עומדת בסתירה לערכים ההיסטוריים והתרבותיים של איראן ואמר: "הרפובליקה האסלאמית היא לא הממשלה הלגיטימית של איראן, אלא היא ההיפך מכל הערכים שאיראן ואנשיה מייצגים". אחד הנושאים החשובים בנאומו של הנסיך רזה פהלווי היה הביקורת בו-זמנית על מדיניות הפייסנות של ממשלות המערב כלפי הרפובליקה האסלאמית והתנגדות למלחמה ולהתערבות צבאית זרה. הוא אמר שהוא מתנגד לשתי גישות כבר שנים: ראשית, מדיניות הפייסנות עם ממשלת הרפובליקה האסלאמית, שהעניקה לו משאבים כספיים ולגיטימציה בינלאומית, בעוד שממשלה זו המשיכה לדכא, לכלוא ולהרוג את אזרחיה, ושנית, מלחמה, כי לדבריו, אף איראני לא רוצה לראות את אדמתו מופצצת.