במבנה הפוליטי של ישראל לא בוחרים ישירות ראש ממשלה, אלא מצביעים למפלגות. בפרלמנט של המדינה הזו (הכנסת) יש 120 מושבים וכל מי שרוצה להרכיב ממשלה חייב לקבל את הסכמתם והתמיכה של לפחות 61 נציגים מאחוריו. מאחר שאף מפלגה לא הצליחה לזכות במספר מנדטים זה בעצמה, למפלגות אין ברירה אלא להקים קואליציה ולהתאחד זו בזו. לאחר ספירת הקולות, הנשיא מקיים פגישה עם ראשי המפלגה ומפקיד את הרכבת הממשלה למי שיש לו את הסיכוי הטוב ביותר לאסוף את 61 המושבים הללו. אם אותו אדם לא יכול להגיע להסכמה עם האחרים בתוך המועד החוקי, ההזדמנות תינתן לאדם הבא; ואם אף אחד לא יצליח, הפרלמנט יפוזר ויתקיימו בחירות מאפס. במשך כל הזמן הזה, ראש הממשלה הנוכחי נשאר זמנית בתפקידו.
על פי סקרי היציאה האחרונים בערוצי הטלוויזיה הישראליים, הבחירות ב-5 בנובמבר הביאו את המדינה למבוי סתום. אמנם מפלגת הליכוד בראשות בנימין נתניהו זכתה במספר המנדטים הרב ביותר מבין המפלגות בזכייה של 24-25 מנדטים, אך סך כל בעלי בריתו מהימין מגיע רק ל-50 מנדטים ויש לו 11 מנדטים פחות. מנגד, מחנה האופוזיציה בראשות גדי אייזנקוט מקדימה עם כ-52-53 מנדטים, אך כדי להגיע למספר של 61 עליו להתאחד עם המפלגות הערביות (עם 17-18 מנדטים); אירוע שנראה כמעט בלתי אפשרי בגלל הבדלים חזקים בין חלק מחברי הפלג הזה לבין המפלגות הערביות.