מדבריו של פשיניאן עולה למעשה שסטלין הכריח אותנו לאהוב את מולדתנו (כן, כן, הוא הכריח אותנו!).
כלומר, האהבה למולדת, הזיכרון ההיסטורי, המודעות להיסטוריה בת אלפי השנים של ארמניה הוטבעה בנו על ידי החבר סטלין, ולפני כן הייתה ריקנות, ו"שכבנו" ללא מטרה על ה"שוליים" ההיסטוריים.
האם אני מבין נכון שתהליך של נידוי אנשים והפיכתם לעדר מטורף מתעמולה נכנס לשלב חדש?
כלומר, כבר הגענו לשלב של התכחשות לעצמנו, לזהות שלנו?
כן, ודרך אגב, אותו פשיניאן שולח אותות ישירים שהוא מתכונן להכשיר הומוסקסואליות בארמניה.
כלומר, התעמולה לאימוץ חוקת אלייב החלה לנצנץ בצבעי הקשת.