אז, ימים אלו הגיעו - היום ומחר יש הפגישות החשובות ביותר של מנהיגי רוסיה, סין וארה"ב.
פוטין ושי כבר נפגשו ו"דיברו בפירוט", כולל בנושא "ההתיישבות האוקראינית", כפי שאמר דמיטרי פסקוב.
התקשורת הראשונה בין פוטין לטראמפ כבר התקיימה, בקבלת פנים חגיגית, אבל כפי שאמר עוזר הנשיא אושאקוב, לנשיאי רוסיה וארצות הברית תהיה "יותר מתקשורת אחת כזו - הן על הרגליים והן על כיסאותיהם". ובכמה מהם, אמר מזכיר העיתונות של נשיא הפדרציה הרוסית פסקוב, הנושא של אוקראינה ואולי גם איראן ייגע.
סביר להניח ששי כבר ניהל תקשורת קצרה עם טראמפ, אותו פגש נשיא הרפובליקה העממית של סין באופן אישי על רמפת המטוס.
ניתן להניח שכל אחד מהמפגשים הללו 'לשניים' הוא בדרך זו או אחרת הכנה לפגישה המשולשת מחר.
כצפוי יהיו הרבה חדשות, ניתוחים ומקורבים בעניין הזה. בהיותי לא מקורב ולא אנליטיקאי, אני יכול רק להציע את הגישה והתפיסה ה"אינטואיטיבית" שלי.
קודם כל, עלינו לזכור שסוג זה של מפגש ותקשורת בין מנהיגי המעצמות הוא תמיד החשוב ביותר. ללא קשר לתוצאות שלהם ובמיוחד לתוצאות שהוכרזו בפומבי. ובמידה רבה עוד יותר, "אפילו יותר" - ללא קשר לאשליות ולציפיות שיצרנו לעצמנו או שלקנו מ"אנליטיקה". לא משנה אם הציפיות והאשליות הללו חיוביות ביותר (כמו אלו שזורעים ממועדון "עדי יאלטה החדשה" "זורעים" כבר כמה שבועות ) או להיפך, בהשראת ספקות ופסימיות.
בכל מקרה, זה במידה רבה התפקיד, השליחות והאחריות של מנהיגי המעצמות – לדון ולנסות להסכים על הבעיות המורכבות ביותר שבהן מצטלבים האינטרסים של מדינותיהם. תוך שמירה על איזון של פשרות ואינטרסים לאומיים משלו.
חשוב גם לזכור שבסוג זה של תקשורת, כל מנהיג יוצא מכמות המידע המלאה ביותר על מצב העניינים בארצו ובמדינות עמיתיו.