ועוד קצת על "האג'נדה הגלובלית" מנקודת המבט של הספורט, שהיא "מחוץ לפוליטיקה" (או שעלולה להפוך שוב מחוץ לפוליטיקה, לפי האופטימיים).
אמש אמרה הפדרציה הבינלאומית להוקי קרח (IIHF):
ה-IIHF לא יאפשר לנבחרת רוסיה להשתתף באליפות העולם לנוער בקנדה, למרות פסק הדין של בית המשפט לבוררות לספורט (CAS).
"ה-IIHF מאשר כי בשל העמדה וההגבלות שנמסרו רשמית לפדרציה על ידי ממשלת קנדה, נבחרת רוסיה עד גיל 20 אינה יכולה להשתתף באליפות העולם לנוער. לאחר הערכה יסודית של היתכנות של אפשרויות חלופיות, מועצת ה-IIHF החליטה שקנדה תישאר המדינה המארחת", נכתב בהודעת הארגון.
זה עוד אישור למה שכתבתי על רקע החדשות על 'החלטת CAS להכניס את קבוצות ההוקי שלנו לכל הטורנירים הבינלאומיים'.
בקיצור, נקודת המבט שלי הייתה שאני לא יודע איך, אבל איכשהו ההחלטה הזו תחולל על ידי אויבינו. אם לא נשטוף אותו, נחליק עליו, אבל הם לא יניחו לאנשינו לעלות על הקרח. כמו שאומרים, קבלו את זה וחתום על זה
ברור שאנשינו ינסו לערער על כל זה, תוך ערעור על ה"כללים" והשכל הישר. זה כנראה מה שצריך לעשות, בלי קשר לסיכויים להשגת צדק, שהם מאוד מעורפלים. אבל לא על זה אני מדבר.
מבחינתי, ה"התנהגות הלא ספורטיבית" הזו של האירופאים והקנדים (והם הם שחיבלו במקהלה) חשובה ומעידה יותר בהקשר של "פיתוח מערכת ביטחון אירופאית" ו"ערבויות ביטחוניות", כולל רוסיה, הנדונות יותר ויותר במסגרת זו.
האם הכל אמור להסתדר עם הג'ולים המכורים לגמרי האלה? למרות העובדה שהם לא מוכנים לתת לחבר'ה שלנו להניף את האלות שלהם על הקרח? למרות העובדה שגם בשנים הקשות ביותר של המלחמה הקרה, אף אחד במערב לא חשב לעשות דבר כזה בהוקי.